מתוך ספרים - מתוך מחזות | ציטוטים, ציטוט, פתגמים

שום דבר לא קורה, אף אחד לא בא, אף אחד לא הולך, זה נורא!

"...מערכת החוק עוסקת בדברים השייכים לעולם זה, ותו-לא. העולם שבו צל הוא צל ואור הוא אור, יין ויאנג הם יין ויאנג, אני אני, והוא - הוא. אבל אתה אינך שייך לעולם זה, איש צעיר. העולם שאתה שייך אליו נמצא מעל לעולם הזה או מתחתיו."

"מה עדיף?" שאלתי מתוך סקרנות צרופה, "מעל או מתחת?"

"זה לא שאחד מהם עדיף" אמר... "זו לא שאלה של טוב או רע. הנקודה היא, לא להתנגד לזרם. אתה עולה כשאתה אמור לעלות ויורד כשאתה אמור לרדת. כשאתה אמור לעלות, מצא את המגדל הגבוה ביותר וטפס לראשו, כשאתה אמור לרדת מצא את הבאר העמוקה ביותר ורד לתחתית. כשאין זרימה, השאר במקומך. אם תתנגד לזרימה, הכול יתייבש. אם הכול מתייבש, העולם נעשה אפלה."

שמעתי פעם ברדיו איזה חכם מדבר, שאמר שאנחנו זה כל מה שמעל הטבע שלנו. יש את הטבע שלנו, וזה אנחנו, החיות, הגורילות, שאם אנחנו רעבים אז נרצה להרוג את ההוא לפנינו בתור במקדונלד'ס, ואם אנחנו ממהרים אז נחתוך את כל הפקק, ואם אנחנו רוצים עוד כסף אז נעגל קצת פינות, ואם אנחנו חרמנים אז נבגוד קצת, ואם אנחנו רוצים עוד כבוד אז נשקר קצת. אבל יש גם את האפשרות האחרת: לא להיות גורילה, להתגבר. לקלוט את עצמך ברגעים האלה ולעצור הכל ולהתגבר. וזו גם הבחירה החידה שלנו בחיים, כי מקדונלד'ס או בורגר ראנץ', פרטנר או סלקום, יס או הוט, זה לא בדיוק בחירה. הבחירה היא האם אני נכנע או מתגבר, כועס או מוותר, אוהב או שונא.

אז להגיד "ככה אני" זה לא תירוץ. כולנו ככה. השאלה אם אתה רוצה להתגבר על ה"ככה אני" ולהיות אדם, או להיכנע לו ולהיות גורילה.

כל פתית של שלג הוא אנחה של אישה דואבת אי-שם בעולם. וכול האנחות שעולות אל השמיים מצטברות לעננים ואחר-כך נשברות לרסיסים קטנים שנופלים דומם על האנשים שמתחת.

אברום ר' נהרג בגלל תקלה בתחנת הקמח, הותיר אחריו חתולה סיאמית אבודה בת 48, חומה-צהובה, שמנמנה אבל לא שמנה, נאה, אולי קצת שמנה, עונה לשם "מתושלח", טוב, שמנה כמו פרה, המוצא הישר מוזמן להחזיק בה.

סהר דק וצהוב כפלח של קליפת לימון התעקל מעליהם, ומתחת לאורו זהרו על פני האדמה חוטים של כפור, כמו נתיבי זחילה כסופים של חלזונות.

"מהר, אתה צריך לבוא איתי," אמרה. "אתה בסכנה גדולה!"

"למה?"

"כי אני אהרוג אותך אם לא תבוא איתי."

מזח ללא ים היא צורת חיים מוזרה ביותר.

האש נתפסת כגוף חי. היא מתנועעת ללא הרף, משנה צורה וצבע, אוכלת, משמיעה רעשים ומחממת. אדם יכול לברוא אותה או לחנוק אותה, לנשוף בה ולהחיות אותה, או לנשוף עליה ולכבות אותה. האש היא הדבר היחידי בעולם שאדם יכול להמית אותו ולשוב ולהחיות אותו.

רוב מה שהאדם בורא או יוצר תלוי באש, ורוב ההרס וההשמדה קשורים באש. האש היא ידידה שמביאה חיים, מחטאת ומטהרת, וגם אויב מפחיד. אולי בידיעת האש טמון גם המפתח לידיעת המוות.