- מציג ציטוטים 10 - 20 מתוך 213 בקטגוריית מתוך ספרים
» סדר רשימה לפי:
"
לכאורה אני יודע על העובדות יותר מכפי שניכר במבט ראשון ואני מדבר עליהן ומוסר אותן מנקודת הראות הניידת של תודעה רבת פנים ונוכחת בכל. אבל שימו לב שמה שאנו תופסים בחושינו ברגע זה מקוטע בדיוק כמו מה שידוע לי על אודות מה שאני מספר לכם, אבל כשנתאר זאת מחר למי שלא היה נוכח שם או רק נעלה זאת בזכרוננו עדיין תותיר הגרסה מילולית את הרושם שהיא מאורגנת בתהליך המסירה על ידי תודעה ניידת רבת פנים ונוכחת בכל.
{ מתוך הספר "החקירה" }
- -
 
"
במסע-העסקים הבא שלך לפאריס תיגש בבקשה למוזיאון רודן. יש שם פסל, 'המשורר והמוזה'. תביט בו, פעמיים. אחר-כך תבדוק בחנות המזכרות אם עדיין מוכרים שם את הגלויה של הפסל הזה. מתחת לתמונת הפסל הם הוסיפו פעם ציטוט (אתה יודע שאסור באיסור חמור לסמוך עלי בציטוטים ובמי אמר למי, אבל נדמה לי שזה של בודלר): 'הנה ללאוטה שלך, משורר, ותן לי נשיקה'. תקנה לך את זה ממני.
{ מתוך הספר "שתהיי לי הסכין" }
8.5
 
"
יש גם נחמות: הבוקר, בבן-יהודה, אשה צעירה רצה אחרי אוטובוס. היא הספיקה לקפוץ פנימה בדלת האחורית, והנהג סגר, אבל נעל אחת שלה נפלה לכביש... בחור שעבר שם הרים את הנעל, ובלי להסס אף רגע התחיל לרוץ בכל הכוח אחרי האוטובוס. אני עמדתי רגע מסוחרר מן המראה, ואז התעשתי, עצרתי מונית (אפילו לא חשבתי על הכסף שבקושי יש לי), וצעקתי לנהג שייסע אחרי הבחור. והוא דרך-אגב רץ כמו חיית-טרף, כמו מי שנלחם על חייו, רץ בתוך הצפיפות, דרך כולם, והחזיק את הנעל גבוה, למעלה, נעל שחורה, מבריקה, ורק אחרי דקות ארוכות הצלחנו להשיג אותו, וצעקתי לו שיקפוץ פנימה. הוא תפס מייד, זינק פנימה תוך כדי נסיעה, ודהרנו יחד עוד כמה רגעים אחרי האוטובוס, הוא ישב לידי, אפילו לא הסתכל עלי, הנעל מילאה את המונית, וגם הנהג שיחק את המישחק, והתפתלנו בסכנת נפשות, מירדף מהסרטים עשינו, עד שליד כיכר אתרים עצר האוטובוס בתחנה, והצלחנו לעקוף אותו, והבחור זינק ורץ פנימה, וראיתי אותו עובר בין הנוסעים, וגם איך הוא מגיש לה את הנעל, והאוטובוס נסע.
{ מתוך הספר "שתהיי לי הסכין" }
8.6
 
"
ולפעמים אני מרגיש שאת יודעת בדיוק, הרבה יותר ממני, אל מה את חותרת שם, כשאת אומרת, למשל, שנדמה לך שיש בתוכי מעין 'גיס חמישי', ושאני מתעקש משום מה להיות נאמן דווקא לו...
{ מתוך הספר "שתהיי לי הסכין" }
10
 
"
אני רוצה שתדעי עלי, שתדעי אותי במערומי, בחישובים הקטנים שלי ובחרדות העלובות, ובטיפשותי, ובבושות שלי, ובקלוני. למה לא, גם "קלוני" זה אני. גם הוא רוצה להינתך לך, כמו גאוותי, בדיוק באותה עוצמה הוא רוצה, הוא זקוק נורא.
{ מתוך הספר "שתהיי לי הסכין" }
9
 
"
עזבי. אני חי לבדי ובשקט. שוכב כל לילה בעשר וישן בלי חלומות. קם כל בוקר בארבע לעבוד על מאמר או הרצאה. כל התשוקות כבר כבו.
{ מתוך הספר "קופסה שחורה" }
- -
 
"
הם מכרו את המפתח ליקום לאנשים שאפילו לא ידעו שהוא נעול.
{ מתוך הספר "בני החורין הקטנים" }
9.7
 
"
היא היתה שקטה ולא בולטת, ואולי דווקא בגלל זה כל כך מצאה חן בעיני ויקטור. אליו בלאו הכי איש מעולם לא שם לב, וכאשר הלך אתה - לא הביט איש גם בשניהם, כאילו לא היו בכלל. היתה בזה מעין ערובה לביטחונם. כך, בכל אופן, היה נדמה לוויקטור. אבל התחושה הזאת התרופפה אחרי מותה.
{ מתוך הספר "מנקודת מבטו של העשב" }
- -
 
"
כך הם הלכו, הוא והריקנות שלו, הם כבר ברחוב ארטם, אחרי שהשאירו מאחוריהם את כיכר לבוב ובה כמה עוברים ושבים שהירהרו במשמעות החיים ליד דלפקי הקיוסקים, שמכרו שיקויים שונים ומשונים של אושר ושמחה.
{ מתוך הספר "מנקודת מבטו של העשב", מפי הדמות 'ויקטור' }
10
 
"
אני חולפת ליד משאית. "חברת בצ'לדר לארונות קבורה", כתוב על הדופן שלה, "סע בזהירות." זה ניגוד אינטרסים, לא?
{ מתוך הספר "שומרת אחותי", מפי הדמות 'שרה' }
10