מתוך ספרים - מתוך מחזות | ציטוטים, ציטוט, פתגמים

הם יגדלו עם מה שהפסיכולוגים נהגו לכנות שנאה "אינסטינקטיבית" לספרים ולפרחים. יהיו להם רפלקסים מותנים בלתי הפיכים. כל ימי חייהם יהיו מחוסנים מפני ספרים ומפני עולם הצומח.

פוסידון, נמאס עליו הים שלו. תלת הקלשון שלו נשמט מידיו. שותק יושב על חוף מסולע, ושחף המום מנוכחותו חג במעגלים מהוססים סביב ראשו.

כך הם הלכו, הוא והריקנות שלו, הם כבר ברחוב ארטם, אחרי שהשאירו מאחוריהם את כיכר לבוב ובה כמה עוברים ושבים שהירהרו במשמעות החיים ליד דלפקי הקיוסקים, שמכרו שיקויים שונים ומשונים של אושר ושמחה.

ולפעמים אני מרגיש שאת יודעת בדיוק, הרבה יותר ממני, אל מה את חותרת שם, כשאת אומרת, למשל, שנדמה לך שיש בתוכי מעין 'גיס חמישי', ושאני מתעקש משום מה להיות נאמן דווקא לו...

כולם רוצים להרוג אותי.

בשכבי כך, בעיניים עצומות, דימיתי לשמוע את ישותי מנפצת את קליפתה וגדלה והולכת. באותו לילה חשבתי בבהירות, בפעם הראשונה בחיי, כי אף הרוח בשר הוא, אפשר דליל יותר, שקוף יותר, אפשר חפשי יותר, מכל מקום בשר הוא. והבשר הוא רוח, אפשר דחוס כלשהו, אפשר יגע ממסותיו המרובות, ושחוח תחת נטל המורשה שלו.

מוקדם מאוד בחיי היה זה מאוחר מדי. בגיל שמונה-עשרה כבר היה מאוחר מדי. ההזדקנות היתה ברוטלית. היא פשתה על תווי-פניי, לאט לאט. עקבתי אחר ההזדקנות של פניי באותו עניין שהייתי מגלה, למשל, בקריאת ספר. פרצוף חדש זה, נצרתי אותו. קווי-המתאר דומים לכפי שהיו, אך נראה שהוא עצמו הרוס. פנים הרוסות יש לי.

מן הסתם מישהו העליל על יוזף ק', שכן בוקר אחד נעצר על לא עוול.

אבל ידיו של האדון האחד הונחו על גרונו של ק', ואילו האחר נעץ את הסכין בליבו וסובב אותה שם פעמיים. בעיניים רמות עוד ראה ק' איך גוחנים שני האדונים, לחי אל לחי, אל פניו, ומתבוננים בהכרעת הדין. "כמו כלב!" אמר, כאילו ביקש לומר כי הבושה תשרוד אחריו.

אברום ר' נהרג בגלל תקלה בתחנת הקמח, הותיר אחריו חתולה סיאמית אבודה בת 48, חומה-צהובה, שמנמנה אבל לא שמנה, נאה, אולי קצת שמנה, עונה לשם "מתושלח", טוב, שמנה כמו פרה, המוצא הישר מוזמן להחזיק בה.