מתוך ספרים - מתוך מחזות | ציטוטים, ציטוט, פתגמים

...והמשיכה לומר לעצמה, במין צורה חולמנית, "חתול טורף עטלף?... טורף עטלף?" ולפעמים, "עטלף טורף...?" כי, אתם מבינים, כיוון שלא יכולה הייתה לענות לא על זה ולא על זה, כבר לא שינה לה הרבה באיזה סדר תנסח את הדברים.

בעודי מתבונן בו וחושב לעצמי כמה הוא השתנה מאז הסדיר (ולא לטובה), ומתלבט אם לגשת לומר שלום, נזכרתי בתרגיל ניווט שיצאנו אליו אני וש' בשעתנו. באותו ניווט איבד ש' את דרכו. "קודקוד" הוא אמר בקשר, "התברברתי. אני לא יודע איפה אני." "תן לי איזה נ"צ שאתה רואה מסביבך, ואנחנו נבוא לאסוף אותך," אמר לו הקצין. "קודקוד אני רואה מולי פרה", אמר לו ש'. "ביקשתי נקודת ציון קבועה!" צעק לו הקצין בקשר. "קודקוד," אמר לו ש' בלי להתבלבל, "הפרה קשורה."

כל מה שקורה, קורה. כל מה שבעצם העובדה שהוא קורה, גורם למשהו אחר לקרות, גורם למשהו אחר לקרות. כל מה שבעצם העובדה שהוא קורה, גורם לעצמו לקרות שוב, קורה שוב. אבל זה לא אומר שכל זה קורה בסדר כרונולוגי דווקא.

יש רגעים מסוימים בחייו של בן-אדם שאין בהם דקות אמיתיות, כך שאי-אפשר לספור אותן.

אני רוצה שתדעי עלי, שתדעי אותי במערומי, בחישובים הקטנים שלי ובחרדות העלובות, ובטיפשותי, ובבושות שלי, ובקלוני. למה לא, גם "קלוני" זה אני. גם הוא רוצה להינתך לך, כמו גאוותי, בדיוק באותה עוצמה הוא רוצה, הוא זקוק נורא.

מחר שבעת נשרים אראה, כוכב שביט גדול יתגלה וקולות יבקעו מן הסערה לבשר דברי ביעותים נוראיים. היקום הזה אף פעם לא היה סביר - אני חושש שבנו אותו על פי מכרז ממשלתי.

כעבור ימים אחדים הצטרף ישו לתלמידיו ומרים המגדלית הלכה איתו, אביט בצלך אם לא תרצה שאביט בך, אמרה לו, והוא ענה, אני רוצה להיות בכל מקום שיהיה בו צילי אם שם יהיו עינייך. הם אהבו זה את זה, ואמרו זה לזה מילים כאלה לא רק משום יופיין או אמיתותן, אם אפשר שיהיו יפות ואמיתיות בעת ובעונה אחת, אלא מפני שחשו כי קרבה ובאה שעת הצללים, והיה עליהם להתחיל להסתגל, עדיין יחד, לחשיכת ההיעדרות המוחלטת.

הם נסחפו למעלה, הסתחררו לאיטם סביב עצמם, כמו זרעי שקמה הנופלים בסתיו מעץ השקמה, רק בכיוון ההפוך.

"כן, ככה זה", אמר סם. "ולא היינו מגיעים עד כאן אילו ידענו על זה יותר לפני שהתחלנו. אבל אני מתאר לעצמי שככה זה בדרך כלל. עלילות הגבורה בסיפורים ובשירים העתיקים, מר פרודו: הרפתקאות, ככה קראתי להן. פעם חשבתי שאלה דברים שהאנשים הנפלאים בסיפורים יצאו לחפש, מפני שזה מה שהם רצו, מפני שזה היה מרגש והחיים נעשו קצת משעממים, מן בילוי, אפשר לומר. אבל זה לא ככה בסיפורים החשובים באמת, או באלה שנשארים בזיכרון. בדרך כלל, האנשים פשוט נופלים לתוכם - זאת הדרך שנועדה להם, כפי שאתה אומר. אבל אני מתאר לעצמי שהיו להם המון הזדמנויות, כמו לנו, לחזור בחזרה, רק שהם לא ניצלו אותן. ואילו היו מנצלים אותן לא היינו שומעים עליהם, מפני שהיו שוכחים אותם. אנחנו שומעים רק על אלה שפשוט המשיכו הלאה - ולא כולם הגיעו לסוף טוב, שים לב; לפחות, לא מה שהיה נחשב סוף טוב בעיני אלה שבתוך הסיפור, לא אלה שבחוץ. אתה יודע, לחזור הביתה, למצוא שהכל בסדר גמור, אם כי לא בדיוק כפי שהיה קודם - כמו מר בילבו הזקן. אבל אלה לא תמיד הסיפורים שהכי טוב לשמוע, גם אם אלה אולי הסיפורים שהכי טוב ליפול לתוכם! הייתי רוצה לדעת, לאיזה מין סיפור נפלנו אנחנו?"

"אני תוהה", אמר פרודו. "אבל איני יודע. וזו דרכו של סיפור אמיתי. בחר לך כל אחד מהסיפורים החביבים עליך. אתה אולי יודע, או מנחש, מה טיבו של הסיפור הזה, האם צפוי לו סוף טוב או סוף מר, אך אלה שבתוכו אינם יודעים. ולא היית רוצה שיידעו".

קירבה יתרה לכדור אש עלולה להטריד אדם.