מתוך ספרים - מתוך מחזות | ציטוטים, ציטוט, פתגמים

דרכי פעולה - בשעת ספק, בשעת צרה, רוץ סחור סחור, צווח וצעק.

כמות הדמעות בעולם היא קבועה. בכל פעם שמישהו מפסיק, אי שם מישהו אחר מתחיל. אגב, זה נכון גם לגבי הצחוק. הבה לא נדבר סרה על הדור שלנו, אם כן - הוא לא עצוב יותר מקודמיו. אך גם אל לנו לדבר נשגבות עליו. הבה לא נדבר עליו כלל.

הוא שתק.

"על מה אתה חושב עכשיו?"

זה לא נראה לו חכם לגלות לה שבדמיונו ראה את עצמו מבשל אותה בסיר גדול של קניבלים, וצוחק צחוק מרושע בשעה שהיא טובעת בתוך המרק תוך זעקות ייסורים.

"על כלום", אמר בקצרה.

"אוקיי, אז אני אגיד לך על מה אני חושבת."

אלוהים, את מי זה מעניין? אבל הוא נתן לה לדבר, זה איפשר לו לנוח.

מי שבולע את הסברסים עם הקוצים שלא יקטר שיש לו טחורים.

ברחבי אנגליה רווחת ההרגשה שהכנת כריך שהוא מעניין, מעורר תיאבון או נעים לאכילה מכל בחינה שהיא הוא חטא שרק זרים נכשלים בו. "הם צריכים להיות יבשים", זוהי ההוראה הקבורה אין שם בהכרה הלאומית הקיבוצית. "הם צריכים להיות צמיגים. אם אתה מוכרח לשמור על רעננותם, פשוט רחץ אותם פעם בשבוע."

לוליטה, הילת ימי, להט לילותי. חטאי, חיי. לו-לי-טה: בדל הלשון מטייל לו טיול של שתי טפיפות על תקרת הפה ונוקש, בשלישית, בשיניים. לו. לי. טה.

כל אדם נושא בחובו חדר. עובדה זו אפשר להוכיחה אפילו בעזרת חוש השמע. כשמישהו הולך מהר ואתה מקשיב, נניח בלילה, כשהכל שקט סביב, אתה שומע למשל חריקת ראי שלא הוצמד כראוי.

ענן אינו יודע מדוע הוא נע בכיוון שכזה ובמהירות שכזו, כורח פנימי אומר לו לאן ללכת ומתי. אך השמיים יודעים את התכלית העליונה שמעבר לכל העננים. גם אתה תדע ביום בו תגביה עוף עד מעבר לאופק.

"...מערכת החוק עוסקת בדברים השייכים לעולם זה, ותו-לא. העולם שבו צל הוא צל ואור הוא אור, יין ויאנג הם יין ויאנג, אני אני, והוא - הוא. אבל אתה אינך שייך לעולם זה, איש צעיר. העולם שאתה שייך אליו נמצא מעל לעולם הזה או מתחתיו."

"מה עדיף?" שאלתי מתוך סקרנות צרופה, "מעל או מתחת?"

"זה לא שאחד מהם עדיף" אמר... "זו לא שאלה של טוב או רע. הנקודה היא, לא להתנגד לזרם. אתה עולה כשאתה אמור לעלות ויורד כשאתה אמור לרדת. כשאתה אמור לעלות, מצא את המגדל הגבוה ביותר וטפס לראשו, כשאתה אמור לרדת מצא את הבאר העמוקה ביותר ורד לתחתית. כשאין זרימה, השאר במקומך. אם תתנגד לזרימה, הכול יתייבש. אם הכול מתייבש, העולם נעשה אפלה."

כמה השתוקקה לצאת מאותו אולם אפל ולשוטט בין ערוגות הפרחים הזוהרים והמזרקות הקרירות, אבל לא יכלה אפילו להשחיל את ראשה מבעד לפתח; "וגם אם הראש היה עובר," חשבה אליס המסכנה, "הוא לא היה מועיל לי הרבה בלי הכתפיים."