שום דבר אינו שחור לגמרי או לבן לגמרי, והלבן הוא לעיתים קרובות שחור שמסתתר, והשחור הוא לפעמים לבן שלא הצליח.

נראה לי שכל תרבות שאיבדה את ראשה עד כדי צירוף הוראות שימוש לחבילת קיסמי שיניים איננה תרבות שבה אני יכול לחיות ולהשאר שפוי.

ישנה אמנות, או נכון יותר מיומנות, של לעוף. הסוד טמון ביכולת ללמוד להשליך את עצמך אל הקרקע ולהחטיא.

הקברן הוציא ממגירתו בונבוניירה של לשונות-חתולים, הקפיץ את תיבת-הקרטון השטוחה וסיפר כיצד בימים שקדמו למבצע סיני, כשישב עם נהגי האמבולנסים הפרטיים ליד הכניסה לבית-החולים תל-השומר והתחמם בשמש הסתוית, נעצרה לידו מכונית הרמטכ"ל. "בוא הנה, חייל," קרא לו דיין בניד אצבע. זיסר קם. "מדוע אתה לא עושה כלום?" שאל. "תראה, המפקד," ענה לו זיסר, "אם אני אהיה עסוק, אף אחד לא יהיה מרוצה, אפילו לא אתה." "מה התפקיד שלך?" הופתע דיין מחוצפתו של הרס"ר. "איש יחידת קבורה," השיב זיסר. ודיין היטיב את קשר הרטיה שעל ערפו, משך בחביבות את המצחיה על עיניו של זיסר והורה לנהגו להמשיך בדרכם.

ואז חשבתי על אנדי דופריין נוסע דרומה במכונית שלו עצמו, לבוש בחליפה נאה, ופשוט הייתי חייב לצחוק. העברתי חמישה-עשר יום בבידוד בקלי קלות; אולי כי חלק ממני היה עם אנדי דופריין. אנדי דופריין - האיש ששחה בחרא, ויצא נקי בצד השני. אנדי דופריין, בדרך לאוקיינוס השקט.

יום אחד הראו לו במנזר אחר גולגולת ילד בתוך תיבת-זהב: "של הקדוש קיריקו היא," אמר לו הנזיר המחזיק במפתחות חדר-הגנזים; כעבור כמה ימים הראו לו במנזר אחר עוד גולגולת גדולה מן הראשונה. "של הקדוש קיריקו היא," נאמר לו. פאפא יאנארוס לא התאפק: "הרי שלשום הראו לי גולגולת אחרת של אותו קדוש!" - "אם כן," השיב לו הנזיר, "ההיא של הקדוש בהיותו צעיר!"

הו, אלוהים, אם אני בכלל משהו עם הגדרה קלינית, אני מן פרנואיד במהופך. אני חושד באנשים שהם זוממים לעשות אותי מאושר.

הקשנו את כוסותינו וטעמנו מן היין, יינה המצוין של כרתים, שעינו אדום כהה, כצבע דמו של ארנב. מששתית יין זה, חשת כאילו התאחדת עם דמה של הארץ עצמה, ונעשית כמן יציר ענק. עורקיך שפעו אונים, ולבך - טוב ונדיבות! אם היית קודם כבש, נהפכת לאריה. שכחת את כל הקטנות שבחיים, וכל מעצוריך ומוסרותיך הותרו ונפלו. מאוחד עם בני-אדם ובעלי-חיים ואלוהים, חשת כאילו היית לאחד עם תבל כולה.

חלמתי. חלום מצחיק. דומני שלא יצא זמן רב ואנו נפליג לאיזה מקום. שמע, ותצחק. כאן בחוף עמדה אניה, גדולה כעיר שלמה. הצופר צפר, והאניה עמדה להפליג. באתי במרוצה מן הכפר, כדי להגיע לאניה בעוד מועד, ובידי החזקתי תוכי. הדבקתי את האניה ועליתי על סיפונה. רב-החובל ניגש אלי במרוצה. 'כרטיס!' צעק. 'כמה עולה כרטיס?' שאלתי, והוצאתי מכיסי צרור שטרות-כסף. 'אלף דראכמות'. 'התיישב בדעתך', אמרתי לו, 'שמא יספיקו לך שמונה מאות?' 'לא, אלף'. 'יש לי רק שמונה מאות; קחם!' 'אלף!' אמר, לא פחות מזה! אם אין לך אלף, רד מן האניה מהר!' התרגזתי. 'שמע, קפיטן', אמרתי, 'לטובתך שלך קח שמונה מאות שאני מציע לך ולא - אתעורר, ידידי, ואז תפסיד את הכל!'

בשכבי כך, בעיניים עצומות, דימיתי לשמוע את ישותי מנפצת את קליפתה וגדלה והולכת. באותו לילה חשבתי בבהירות, בפעם הראשונה בחיי, כי אף הרוח בשר הוא, אפשר דליל יותר, שקוף יותר, אפשר חפשי יותר, מכל מקום בשר הוא. והבשר הוא רוח, אפשר דחוס כלשהו, אפשר יגע ממסותיו המרובות, ושחוח תחת נטל המורשה שלו.

חיי נתעו בדרך לא-דרך, ומגעי עם בני אדם נתמעט עתה עד כדי שיחת-יחיד בלבד. ירדתי למן בירא עמיקתא כזו, שאילו חייב הייתי לבחור בין אהבה-לאשה ובין קריאת ספר על אודות האהבה, הייתי בוחר בספר.

כל חייו היה במקום אחר. בין כאן - לשם. אבל מעולם לא ממש כאן, ואף פעם לא ממש שם.

ברוכים הבאים. אם יש גן עדן ככה הוא נראה, אם יש גהנום ככה הוא מרגיש. מוצב בופור.

אז אם אתם באמת לא מאושרים שם למטה וכל מיני אנשים אומרים לכם שאתם סובלים מבעיות תפיסה חמורות, חפשו את הדרך שלכם לכאן, וכשתימצאו תביאו אתכם קלפים, כבר די נמאס לנו מהג'ולות.

אז אם אתם באמת לא מאושרים שם למטה וכל מיני אנשים אומרים לכם שאתם סובלים מבעיות תפיסה חמורות, חפשו את הדרך שלכם לכאן, וכשתימצאו תביאו אתכם קלפים, כבר די נמאס לנו מהג'ולות.