קיימים רק שני עולמות: האחד קיים מבלי שמדברים עליו, וזהו העולם האמיתי. השני הוא עולם האומנות, ועליו חייבים לדבר כי אחרת אין לו קיום.

תפקידו של האמן הוא ליצור את השמש בשעה שאיננה.

לדעתי, אסור לו לאדם לקרוא שירה, או להביט בציורים ובפסלים, אלא אם כן הוא מסוגל להוציא מהם הרבה יותר ממה שהמשורר או האומן ניסה לבטא.

אמנות איננה מילוי צורך קיים, אלא יצירה של צורך חדש. העולם לא נזקק לסימפוניה החמישית של בטהובן עד שהוא יצר אותה. כעת, לא נוכל לחיות בלעדיה.

טעות היא לחשוב שלהט היוצר משתקפת ביצירתו. האמנות מופשטת הרבה יותר ממה שאנו מדמים.

האמנות היא ניסיון ליצור אנושיות לצידה של המציאות.

ביוצרו עולם חדש האמן מציל את עצמו, ולעתים קרובות את זולתו.

אמנות אף-פעם אינה נגמרת, אלא רק ננטשת.

דרך האמנות, אך ורק דרך האמנות, אנו יכולים להגן על עצמנו מהסכנות החמורות של הקיום הממשי.

באמנות פוסעים יחד היד, הראש והלב.