מי שמהרהר בעצמו בלבד ימצא אלף סיבות כדי להיות אומלל.

כאשר אדם מבוגר מתעצב, הוא יודע שהיגון יחלוף ושוב יהיה שמח; כאשר ילד בוכה נדמה לו שמעתה תמיד יבכה, תמיד יהיה אומלל.

מותר לבכות ולקרוע, אך הבכי והקרע לשווא - אם לא יהפך זה הבכי לראם הברזל בקרניו.

אל תטעה בין שברון-לב לבין עצבות ודיכאון. דיכאון הוא כעס, תלונה נגד האל משום שלא נתן לך את מבוקשך. אך כשלבך שבור, דומה אתה לילד קטן הבוכה משום שאביו נמצא רחוק ממנו.

ההגדרה הטובה ביותר לאומללות היא אי-התאמה בין כשרונותינו לציפיותנו.

צער גדול הוא גם מנוחה גדולה; אתה תצא מצערך חסון יותר משהיית בראשיתו.

לעתים יש לדמעות משקל של מלים.

אין בן-תמותה שלא נפגע על ידי הצער והמחלה.

כאשר יש לאדם על מה לצעוק, ורוצה לצעוק, אך אינו יכול לצעוק, זוהי הצעקה הגדולה ביותר.

יש רק שתי טרגדיות בעולם הזה. האחת היא לא לקבל את מה שרוצים, והשנייה היא כן לקבל.

כל דקה של עצב היא שישים שניות של בזבוז שמחה.

מחוז הדמעות נעלם ומסתורי כל כך.