שמחה באה ממילוי החיסרון, על כן כערך השאיפה כן ערך השמחה במילואה. כוח הנתינה איננו שוֹרֵה כי אם על השמח בחלקו. הנותן הוא יראה בכל דבר גדול, וגם בקטן, את חסדי ה' יתברך ואת טובתיו אשר אין קץ להן. ויהיה בראותו כי כן, הלוא ישמח במתנות האלה שמחה רבה ויהיו חייו מאושרים תמיד. מן השמחה והאושר האלו נובעות הנתינה והאהבה.

הטוב מוליד טוב, הרע מוליד רע. וגם אם הטוב שאתה נותן נתקל ברע, אין לך ברירה אלא להמשיך ולתת יותר ממה שאתה מקבל. אחרת - בשביל מה לטרוח ולהמשיך לחיות?

אדם חייב לעשות למען האחרים ולא להעלים עין; אם הוא רואה שריפה, עליו לנסות ולכבות אותה; אם אין ברשותו דלי מים, הוא יכול להשתמש בכוס; אם אין לו כוס, יש לו כף, ואם אין לו כף - אז יש לו כפית.

הרצון לתרום בדרך כלל מתחיל בבית, ובדרך כלל נגמר איפה שהוא מתחיל.

לעולם אין אדם עושה משהו למען האחר, אלא אם כן הרווח שלו מהמעשה גדול יותר.

עדיף לתת מלקבל - בעיקר עצות.

יותר ממה שאנחנו אוהבים אנשים על הטוב אשר עשו לנו, אנו אוהבים אותם על הטוב אשר עשינו להם.

אין הנדיב מי שהתנדב על מי שהתנדב עליו, וקירב מי שקרבו - כי זה גמול. אבל הנדיב הוא מי שהתנדב על מי שלא התנדב עליו וקירב מי שהרחיקו.

אתה רחמן אם אתה נותן, אך אל תשכח בעת נתינתך לא להסתכל על מי שלו אתה נותן, כדי לא לראות את הבושה בעיניו.

טוב לתת כשנשאלים, אך טוב יותר לתת מבלי להישאל - לתת מתוך הבנה.

נדיבות זה לתת יותר משאתה מסוגל, ויהירות זה לקחת פחות משאתה צריך.

יש לך - תן. קשה? אני יודע. אבל תן בכל זאת. ללא תרעומת, מכל הלב. זה חשוב. נסיון - ומי יודע? אולי בשורת הימים שיגיעו (לא כ"כ מהר), כאשר ישתנה האדם (חייבים להאמין), והוא ייהנה יותר לתת מאשר לאגור. פשוט לא יהיה מסוגל לנהוג אחרת. בינתיים תעניק משלך באורך רוח, עד אשר (חייבים להאמין) יחלוק האדם בשמחה את מה שיש לו.

לאדם זכות להביט מטה כלפי הזולת, רק כאשר הוא עומד לעזור לו.

על אדם להיות עני בשביל להכיר את מותרות הנתינה.

ידיים המושיטות לעזרה, קדושות משפתיים הדובבות תפילה.