אף אדם איננו אי העומד בפני עצמו.

ההבדל בין אדם לבהמה נעוץ במטרה ולא בפרטי החיים.

האדם ביש-המזל הקים לו מחיצה, שלדעתו אין לעבור אותה, מסביב לישותו העלובה והפעוטה. בתוכה הוא מבקש לעצמו מפלט ומנסה להביא מעט סדר ובטחה לחייו. מעט אושר. הכל צריך להתנהל בשביל הנדוש, בשגרה המקודשת, ולהתאים לכללים פשוטים ובטוחים. בתחומי מחיצה מסוגרת זו, כשהוא מבוצר בפני ההתקפות האיומות של הבלתי-ידוע מתנהלות ודאויותיו הקטנטנות בזחילה, בלתי-נפגעות כמרבי-רגליים. יש רק אויב אחד ויחיד, אכזרי ואיום, השנוא כמוות והמטיל פחד מוות, הלא הוא - הוודאות הגדולה.

היו ימים שנהגתי לומר: פלוני תורכי הוא, או בולגרי, או יווני. עשיתי למען ארצי דברים, העלולים לסמר את שערות ראשך, אדון. טבחתי בני-אדם, שרפתי כפרים, שדדתי ואנסתי נשים, השמדתי משפחות שלמות. מדוע? משום שהם היו בולגרים, או תורכים. 'פוי! לכל הרוחות לך, חזיר שכמותך!' אני אומר אל עצמי לפעמים. 'לך לעזאזל חמור שכמותך!' עתה איני אומר אלא - אדם זה הוא בחור טוב, והלה ממזר. ולא אכפת לי אם הוא יווני, או בולגרי, או תורכי. האם טוב הוא, או רע הוא? - זה הדבר היחיד המעניין אותי עכשיו. וככל שאני מזקין והולך - אני מוכן להישבע על כך בקרום-הלחם האחרון שאוכל - חש אני, כי לא אוסיף להתעניין אף בכך. בין שאדם הוא טוב, ובין שאדם הוא רע, רחמי נכמרים עליו. צר לי על כולם. מראהו של אדם פשוט קורע את לבבי, אף שאני מתנהג כאילו אינו מעניין אותי כלל. הנה הוא, שד עלוב שכמותו, אני מהרהר לי, אף הוא אוכל ושותה ואוהב ופוחד. יהיה מי שיהיה: אף הוא יש לו אל משלו ושד משלו ממש כמוני; ואף הוא ימות, ויהיה מונח באדמה, מתוח כלוח-עץ, וישמש מזון לתולעים ממש כמוני. שד עלוב! הרי כולנו אחים! כולנו בשר לרימה!

"אמור לי מה אתה עושה עם המזונות שאתה אוכל, ואני אומר לך מי אתה. יש ההופכים את מזונותיהם לשומן ולצואה, אחרים - לעבודה ולבדיחות הדעת, ועוד אחרים - כך מספרים עליהם - לאלוהים. כלומר, יש שלושה סוגים של בני-אדם. אני איני שייך לסוג הגרוע ביותר, אדון, ואף לא לסוג המעולה ביותר. אני הולך בשביל-הביניים. אני הופך את מזונותיי לעבודה ולבדיחות-הדעת. ככל הכל, אין זה רע כל-כך!"

הוא הביט אלי בעיני זדון והצטחק.

"אשר לך, אדון," אמר, "דומני שאתה משתדל בכל כוחותיך להפוך את מה שאתה אוכל - לאלוהים. אבל לא נסתייע הדבר בידך ולפיכך אתה סובל ייסורים. קרה לך מה שקרה לאותו עורב."

"מה קרה לאותו עורב, זורבה?"

"מבין אתה, אותו עורב נהג להלך כיאות כעורב ממש. יום אחד חשקה נפשו לטפוף בגרון נטוי כיונה. ומני אז אין אותו עורב עלוב יכול בשום פנים ואופן להיזכר בהילוכו הרגיל. מבין אתה, הוא נתבלבל לגמרי. שוב אינו אלא מדדה".

תמיד האמנתי, שלהיות אדם יעיל זה דבר נתעב.

כדי לשנות אדם יש לשנות את המודעות שלו כלפי עצמו.

ארבע מידות באדם: האומר שלי שלי, ושלך שלך - זו מידה בינונית; ויש אומרין, זו מידת סדום. שלי שלך, ושלך שלי - עם הארץ. שלי שלך, ושלך שלך - חסיד. שלך שלי, ושלי שלי - רשע.

חיי האדם כמוהם כגבהות; חלקים מישוריים אינם נמצאים בהם למכביר.

אנו מאמינים שאין האמיתות האלה טעונות הוכחה: כל בני האדם נבראו שווים, הבורא מעניק להם זכויות מסוימות שאי אפשר לשלול מהם, ובזכויות אלה כלולים חיים, חופש והחתירה לאושר.

מאומה אינו עולה על מורכבותה של נפש האדם.

אוכל טוב, מין טוב, עיכול טוב, שינה טובה: להנאות גשמיות בסיסיות אלו, לא הוסיף האדם דבר מלבד סיגריות טובות.

השמים והארץ ומה שיש ביניהם לא נבראו כולם כי אם בעבור האדם, ועל כן שמוהו באמצע וכל הדברים מקיפים.

ההבדל בין איש למלאך הוא פשוט; המלאך הוא בעיקר מבפנים, הבן אדם הוא בעיקר מבחוץ.

מוגבל מטבעו, אינסופי במשאלותיו, האדם הוא אל שנפל, הנזכר בשמים.