לפני כמה חודשים ביקרתי את אמא שלי, והיא אמרה לי שכילד תמיד רציתי ללמוד הכל, ושלקח לי זמן רב להבין שזה בלתי-אפשרי. התעצבנתי וצעקתי לה - "עוד לא סיימתי!"

בתוך כל תלמיד נצור ילד מבריק.

תמיד יש משהו חדש שאנחנו יכולים ללמוד על כל דבר. ככה זה ביקום אין-סופי.

למידה ללא תשוקה מקלקלת את הזיכרון, ושום-דבר ממה שנספג בו אינו נשמר.

ארבע מידות בתלמידים: ממהר לשמוע, וממהר לאבד - יצא שכרו בהפסדו; קשה לשמוע, וקשה לאבד - יצא הפסדו בשכרו; ממהר לשמוע, וקשה לאבד - חכם; קשה לשמוע, וממהר לאבד - זה חלק רע.

הלומד על מנת ללמד, מספיקין בידו ללמוד וללמד; והלומד על מנת לעשות, מספיקין בידו ללמוד וללמד ולעשות.

אין שום שיטה קלה ללמוד דברים קשים. השיטה היא לסגור את הדלת, להכריז שאתה לא בבית, ולעבוד.

תמיד טוב יותר לילד להבין משהו בכוחות עצמו מאשר שילמדו אותו - בהנחה, כמובן, שהלמידה לא מלווה בסכנת חיים, כמו במקרה של ריצה לכביש סואן. אבל בתחומים העיוניים אין יוצאים מכלל זה. קודם כל, מה שהוא לומד בעצמו, הוא זוכר טוב יותר. שנית, וחשוב יותר, כל פעם שהוא לומד משהו בעצמו, הוא רוכש עוד בטחון ביכולתו ללמוד.

לימוד מועט הוא דבר מסוכן.

יש אנשים שהם כה מהירי תפיסה, עד שלעולם לא ילמדו דבר.

בלמדנו קרוא וכתוב אין אנו לומדים אם נחוץ לכתוב מכתב לידידינו או לא.

הטבע והלמידה שכנים: הלמידה משנה את האדם, ואגב כך נוצר טבעו.

למדתי שתיקה מהדברנים, סובלנות מחסרי-הסובלנות, ואדיבות מחסרי-האדיבות; עם זאת משונה - אני איני מכיר טובה למורים אלה.

אדם אינו יכול ללמוד את מה שהוא חושב שהוא כבר יודע.

לילד הייתי נותן כנפיים, אך משאיר אותו ללמוד לעוף בעצמו.