לכתיבה שלי דרושה לי פרישות, לא כמו של "נזיר מתבודד", פרישות כזאת לא תספיק, אלא כמו של מת. כתיבה, מבחינה זו, היא שינה עמוקה יותר, כלומר, מוות, וכמו שאי אפשר ואין מושכים ומוציאים מת מקברו, כך גם אי-אפשר למשוך אותי משולחן-הכתיבה שלי בלילה.

אל תחשוב - זה מגיע אחר-כך. עליך לכתוב את הטיוטה הראשונה שלך עם הלב. אתה משכתב עם הראש. המפתח העיקרי לכתיבה הוא לכתוב, לא לחשוב!

פעם חשבתי שכתיבה מול המחשב מורידה מהערך. יש משהו בפיזיות, במגע העט עם הנייר, לראות את המחיקות, את הנחשים העקלקלים שהולכים שוליים, שאפשר להבחין בתיקונים בכתב, שקסם לי. ואז התרגלתי למחשב. גיליתי שיש לזה כמה יתרונות. אין צורך להעתיק כל דבר שש פעמים, וכל טעות אפשר תכף לתקן.

מדוע איני כותב? בגלל הסיבה הפשוטה שאני חי את כל התעלומות האלה, כפי שאתה מכנה אותן, ואין לי פנאי לכתוב. פעם - המלחמה, ופעם - נשים, ופעם - הסאנטורי, ואיך אמצא לי פנאי למשוך בעט-סופרים עלוב? וכך מתגלגל עניין הכתיבה לידיהם של אותם מושכים-בעט! כל אותם האנשים החיים באמת את תעלומות החיים אין להם פנאי לכתוב עליהן, וכל אותם שעתותיהם בידיהם לכתיבה אינם חיים כלל את תעלומות החיים! מבין אתה?

קשה לי להגיד שאני רוצה להיות צעיר, אבל אני רוצה שיהיה בי כוח לכתוב. כל זמן שאני כותב - אני חי.

להתרגל לכתיבת מחשבותיו של אדם זה לא רעיון רע. כך אפשר להימנע מהטרדה של אנשים אחרים בעניינן.

אלמלא הייתי כותב כדי לרוקן את מוחי, הייתי משתגע.

לא מעניין אותי אם איוואן איוואניץ' מפסיד אלף רובל ברולטה, והולך ויורה לעצמו כדור בראש. מעניין אותי אם איוואן איוואניץ' מרוויח אלף רובל ברולטה, והולך ויורה לעצמו כדור בראש.

עט, דיו ונייר מפחידים אותי יותר מחרב ומאקדח.

המשימה שאני מנסה להשיג היא, באמצעות כח המילה הכתובה, לגרום לך לשמוע, לגרום לך להרגיש - ולפני הכל לגרום לך לראות. זה - ולא יותר, וזה הכל.

לעולם לא אשתוקק לשוחח עם אדם שכתב יותר ממה שקרא.

מה שנכתב בלי מאמץ, נקרא בדרך-כלל בלי הנאה.

במכתביו של אדם חבוייה נשמתו המעורטלת.

הכתיבה היא מונולוג, אך היא מונולוג המקווה להיות דיאלוג.

סוד כתיבת מאמרים טובים תלוי ביכולת לתאר לקוראים את מחשבותיהם הם, ולא את מחשבות הכותב.