אין אנו שוכחים לרגע כי בין שתומכים במהלכים שלנו ובין שמתנגדים להם - כולנו אחים, כולנו יהודים וגורל אחד לכולנו.

ירושלים השלמה והמאוחדת הייתה ותהיה לעולמי עד בירתו של עם ישראל בריבונות ישראל, מוקד לגעגועיו ולחלומותיו של כל יהודי.

אני מאמין כי אנו אומה קטנה בעלת לב גדול.

לאחת הבעיות הכואבות שלנו יש שם, שם פרטי ושם משפחה. זהו צירוף שתי המלים "יהיה בסדר". צירוף המלים האלה, שרבים מאיתנו שומעים בחיי היום יום של מדינת ישראל, הוא בלתי נסבל. מאחורי שתי המלים האלה חבוי בדרך כלל כל מה שלא "בסדר": יהירות ותחושת ביטחון עצמי מופרז, כוח ושררה, שאין להם מקום. ה"יהיה בסדר" מלווה אותנו כבר זמן רב, שנים, והוא סממן לאווירה הגובלת בחוסר אחריות ברבים מתחומי חיינו. ה-"יהיה בסדר", אותה טפיחת כתף חבר'מנית, אותה קריצת עין, אותו "סמוך עלי", הוא סממן לחוסר סדר ומשמעת, למקצועיות שאיננה, לבטלנות שישנה.

אווירת ה"חפיף" היא, לצערי הרב, נחלת ציבורים רבים בישראל, לאו דווקא בצה"ל. היא אוכלת בנו בכל פה. ואנחנו כבר למדנו בדרך הקשה והכואבת ש"יהיה בסדר" פירושו שהרבה מאוד לא "בסדר".

כבן לעם היהודי שחלם אלפי שנים לחזור לנחלת אבותיו, בן לעם שגלה מארצו בשואה, אני בן לעם שתמונת הילד עם הידיים המורמות בגטו ורשה חוזרת אליו בלילות. הכותל המערבי הוא לי מוקד געגועיו של העם היהודי, ואבני הכותל השותקות, שהיו המלט והדבק של עם ישראל לדורותיו, דיברו אלי באותם רגעים יפים ועצובים, מכל חלום ושיר.

אתם חוזרים מחר-מחרתיים לביתכם, אתם חוזרים אל ארצות מגוריכם. מה תספרו לבני משפחותיכם? מה תגידו לילדיכם? איזו בשורה תביאו מהשבוע הזה בירושלים? מהקונגרס הזה? ממדינת ישראל? ספרו להם שהייתם בבית, שבאתם לבקר בבית שלכם, אפילו אתם יושבים כבר שנים ודורות בבואנוס איירס, ומלבורן, בניו יורק ובלוס אנג'לס, בלונדון ובבריסל, כאן זה הבית שלכם. אנחנו ידענו את צערכם בשעות המצוקה שלנו ואנחנו ידענו את גאוותכם בימי הניצחון וההישגים שלנו.

אנחנו הבית של כל יהודי בעולם, אנחנו המקלט, אנחנו גם האחריות.

[על התקופה הסמוכה למלחמת ששת-הימים:] צריך היה לפתור שתי בעיות - ההחלטה לפעול או לא לפעול, ומי ישא באחריות להחלטה זו. מורת הרוח גאתה במדינה ובצבא, לא משום שהממשלה לא החליטה לצאת למלחמה - אלא משום שלא גיבשה כל החלטה שהיא.

עשרה קבין של יופי ירדו לעולם - תשעה נטלה ירושלים ואחד כל העולם כולו. אין לך יופי כיופייה של ירושלים.

אתם יודעים מה עשיתי ומה עשינו כדי למנוע מלחמה ושכול, אבל גורלנו הוא שבארץ אין מנוס מלהילחם, במסירות נפש. האלטרנטיבה היא אושוויץ, והחלטתנו ברורה - שלא תהיה עוד אושוויץ.

הבאנו לך דם ואצבעות, אהבה ושרירים, כתפיים מופקרות לנשוא את הגלובוס העברי בנגעיו הקשים.

בנשמת העם לא היתה המילה ציונות צעצוע של נחמה, אלא תמיד השאיפה להציל מיליונים ממצבם הטראגי.

האפשר כי ירון משורר ישראל שירת תפארת לשקיעת החמה ולא יעקור ביטויו כנתח מבשרו לבטא אמיתה של כנסת ישראל?

בשביל לרחוץ מעל גופנו ונשמתנו את אבק הגלות, את עקבות הסבילות בת שנות אלפיים, נזדקק לזמן ולמים רבים.

אני מאמין שאין דרך טובה יותר לחוש את הקשר לארץ ישראל מאשר להלך בה לאורכה ולרוחבה. לחצות את עמקיה, להעפיל אל פסגות הריה, לסייר בשביליה - גם הנידחים ביותר. כך, כאשר אתה מסייר ברגל ברחבי הארץ, מתבשם מנופיה ורואה במו עינייך את שרידיה הקדומים וישוביה החדשים, אתה מרגיש את הקשר האמיתי לארץ ישראל ואת היותך בן הארץ הזו.