אנשים זרים שאני בכלל לא מכיר,
ממקומות אחרים וגם פה מהעיר,
הייתי רוצה שידעו כולם שיש ילד אחד בעולם,
והילד הזה הוא אני.

כל מה שילד צריך הוא מבוגר אחד שיאמין בו.

מי שצריכים ילדים הם הורים גרועים, מי שרוצים ילדים הם הורים מצויינים.

הורים שחושבים שהילד שלהם קטן ולא מבין כלום, כשהילד יגדל הוא יאמר להם אני גדול ואתם לא מבינים כלום.

זכאי הילד ליחס של כובד ראש לענייניו. לדיון צודק בהם. עד עתה היה הכל תלוי ברצונו הטוב של המחנך, ברוחו הטובה או הרעה עליו. מהילד נשללה זכות המחאה. עלינו לשים קץ לעריצות.

שנות הילדות שלנו הן שנות החיים באמת. על שום מה ולמה אומרים לנו לחכות?

ילדים - הם האנשים לעתיד לבוא. כלומר, הם עתידים להיות, ועתה כביכול אינם קיימים. והרי אנו קיימים ועומדים: חיים, מרגישים, סובלים.

אין ילדים רעים, יש ילדים שרע להם.

היסודות העמוקים בתפיסת עולמנו, ומימלא גם עומקה או רדידותה, נבנים בשנות הילדות. עם הזמן מגיעה התפיסה הזאת לידי פיתוח ושלמות אך ביסודה היא נותרת כשהיתה ואינה משתנה.

אין כדאי לו לאדם להוליד בנים. מרבה בנים, מרבה פגעים וחבלי צער.

ילדיכם אינם ילדיכם, כי פרי געגועי החיים אל עצמם. באים המה דרככם אך לא מכם, חיים עמכם אך אינם שייכים לכם.

אם עשרה בנים לך, עשרים ידיים מוכנות לקחת ממך; ולתת לך? מי יודע אם אחת מהן.

הילדים מגדילים את דאגות החיים, אבל מקלים את זכרון המוות.

הילדים ממתיקים את העמל, אך מקשים את העמל בשעה רעה.

הילדים נחשבים לברכה, אבל באמת עינוי הנם; בילדותם הופכים הם אותנו לשוטים, ובבגרותם הם מרכז לדאגותינו.