החכם - עיניו בראשו, והכסיל בחושך הולך.

האנלוגיה הנכונה עבור השכל האנושי אינה כלי שצריך למלא, אלא עץ שיש להבעיר - לא יותר - ואז ינותב האדם לכיוון המקוריות ותוטמע בו התשוקה לאמת.

וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן-הסכלות כיתרון האור מן-החשך.

כשאיש חכם לא מבין, הוא אומר: "אני לא מבין". הטיפש והלא מתורבת מתביישים בבורותם. הם נשארים בשקט כאשר שאלה פשוטה יכולה להעניק להם חוכמה.

אלה הרציניים לגבי הדהרמה מחפשים בכל מעשיהם את התגלות החכמה. בפעילות או במנוחה, לבד או בהמון, בכל מצב בו הם נמצאים, שאיפתם היא לעירנות מודעת. דריכות שכזו אינה קלה להשגה, אך כאשר יתרגלו לכך, היא תיעשה פעילות כה טבעית, עד שאף אחד מן הסובבים אותם לא יחשוד במה שהם מבצעים.

שבעה דברים בגולם, ושבעה בחכם: חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת; וחילופיהן בגולם.

החוכמה באה בזמן שכבר אין בה כל תועלת.

החוכמה האמיתית תמיד נבלמת ונעצרת בנקודת הגבול שבין האמת אודות האדם עצמו, כמות שהוא, ובין הרגשות המנופחים של אותו אדם.

כל דעת היא מכאוב, ככל שרבה החוכמה באדם כן ירבה למאוס בנפש בבואו, עד חקר האמת המרה, כי עץ הדעת איננו גם עץ החיים.

אדם חכם זקוק רק לכמה מילים. על תוף טוב אין צורך להכות בחזקה.

תכלית החכמה היא לחשוב אמת, להרגיש את היופי ולרצות את הטוב.

כאשר אדם אומר 'איני יודע' - כבר הגיע למחצית החכמה.

מבחן האינטיליגנציה האמיתי הוא לא כמה אנחנו יודעים לעשות, אלא כיצד להתנהג כאשר אנחנו איננו יודעים מה לעשות.

החכם - כשאינו עושה כחוכמתו, תוכחתו נופלת על הלבבות כאשר ייפול הגשם על האבנים.

אל תשליכו הפנינים לפני החזירים, כי אינם יודעים מאומה. ואל תמסרו החכמה לפני מי שאינו יודע מעלתה, כי יקרה היא מפנינים, ומי שאינו דורש אותה - רע מהחזיר.