חיים - עולם, יקום, מציאות | ציטוטים, ציטוט, פתגמים

מה שהיה דרוש באמת, היה שינוי יסודי ביחסנו אל החיים. צריכים היינו ללמוד בעצמנו וללמד את האנשים המיואשים, כי בעצם לא היתה חשיבות למה שאנחנו קיווינו לקבל מן החיים, אלא למה שביקשו החיים לקבל מאתנו.

צריכים היינו לחדול מלשאול לפשר החיים ותחת זאת לראות את עצמנו כנשאלים על-ידי החיים יום-יום ושעה-שעה. ועלינו להשיב, לא בדיבור ולא בהרהור- אלא בפעולה נכונה ובהתנהגות נכונה.

מה אם כולנו רק ליצני-חצר, שמחזיקים אותם כדי לשעשע את האדון הכל-יכול על חיינו ומותנו?

מוקדם מאוד בחיי כבר היה מאוחר מידי.

היה זה כמו לחיות רגע את בבואת עצמך בתוך מראת מים שקטים. ההרגשה ששוב אינך יכול לחזור לדברים שאהבת משום שעברו עליך בינתיים דברים אחרים שאינך יכול להשתחרר מהם, היא איומה. נפרדתי קלושות ויצאתי מבלי להביט אחורנית. בחוץ היה קר, האוטובוסים חיכו דוממים, בתוכם ישבו כבר אנשים, סתמיים, ללא צורה, נמנמו, המתינו, או דיברו בלחש; אנשים שלא עזבו כלום ולא קיוו לכלום, כאילו נולדו באוטובוס.

כך נבלו פרחי אביב החיים בכבשן הזעם, הטינה והכאב.

מסתבר שנוסיף לחיות עוד זמן מה, ואני שמח על כך, כי לא להיות בחיים נראה לי מאוד לא נעים.

לשאת אישה, להקים משפחה, להסכין עם כל הילדים שעשויים לבוא, לקיימם בעולם הלא-בטוח הזה ואף להנחותם קצת – זה ההישג העליון, כך אני סבור, שאדם יכול להשיג בכלל.

עטפה אותו עצבות, כיוון שהבין, שבני-האדם מטבע ברייתם אינם מסוגלים לחוש שהחיים ניתנו להם אי פעם. לחוש זאת ממש, בחריפות ובהתפעמות ראשונית. כאשר ניתנו להם חייהם לא היו עשויים להבין את המתנה, ואחר כך כבר לא טרחו להרהר בכך. ומשום כך הם חשים את חייהם רק באזילתם האיטית מגופם; רק את דעיכתם וכיליונם האיטי והקבוע. הרי טעות היא לכנות זאת "חיים". עוול הוא לכנות זאת כך: הן את מותם הם חיים כך בזהירות ובפחד ולשיעורין, כמי שתוקע את עקביו באדמה, לבל יגלוש מהר מדי במדרון תלול מאוד.

נעורים - תהייה, בגרות - מאבק, זקנה - חרטה.

מה הם בעצם החיים, אשר פעם בשמחה ופעם בעצב, כולנו עבדים נרצעים להם.