מוות - מיתה, פטירה, התאבדות | ציטוטים, ציטוט, פתגמים

בדרכו חזרה אל ביתו הרהר יעקב ושקל, כי רק רווח יעמוד לו מן המוות: לא יהא לו כל צורך לאכול או לשתות, לא יהא עליו לשלם מיסים ואף לא יוכל לעלוב בבני האדם. ומאחר שאין האדם שוהה בקברו שנה אחת, כי אם מאות ואלפי שנים, הריהו משתכר, אם לערוך חשבון, רווח עצום ורב. החיים מביאים לאדם הפסדים. המוות, לעומתם, מצמיח אך טוב. שיקול זה יש בו אמנם מן ההיגיון. ועם זאת, הלא רע הדבר ומעליב; מה טעם בסדר מוזר זה שעלי אדמות, שחיים, הניתנים לאדם פעם אחת בלבד, חולפים עליו בלא כלום?!

היא חשבה שהמוות יוכל להיות תשובה משום שלא הייתה בוגרת דיה להבין שהוא השאלה הגדולה מכולן.

אם את נותנת למישהו את הלב והוא מת, האם הוא לוקח אותו איתו? האם את מבלה את שארית הנצח עם חור בתוכך שאי אפשר למלא?

תהיה חשיכה והחשיכה תהיה נצחית. תהיה דממה והדממה תהיה לנצח נצחים. אני עומד למות.

זה הורג אותי לפעמים, איך אנשים מתים.

ואם יום עוד יבוא ונספר
אשר יעלה זיכרוננו,
סיפור יסופר על אחד -
על אחד שהיה ואיננו.

ואם כולם רואים, קל יותר להבין ולקבל, אבל אם הסבל לא בולט? אם הוא בלונדיני וזוהר, גם אז מותר למות? ומי בכלל החליט שחיים ארוכים זה ערך? ואיך קורה שכולנו רוצים להאריך את זמן השהייה שלנו כאן ככל האפשר, ושכל דיעה אחרת מצביעה על אי שפיות?

האדם לוקח בחשבון את האלמוות, ושוכח להרהר במוות.

המוות, על אף הקלישאה שהוא העובדה הצפויה והבטוחה ביותר בחיי האדם, תמיד מפתיע את המתאבדים, על אף הכל, דווקא אותם. "כי הם מופתעים מזה שמשהו מצליח להם סופסוף." לא, זה הפתרון הקל של השאלה. הם מופתעים מזה שרק בשנייה האחרונה מתברר להם שהפסידו. שעל אף הכוונה והידיעה והשליטה, בעפעוף האחרון, בנשימה האחרונה, בסתום האל חזור, המוות, כהרגלו, ניצח.

אחרי מותי עוד יהיה משהו בעולם.
מישהו יאהב מישהו. מישהו ישנא.