הגיע הזמן להיפרד; לגבי הגיעה העת למות ולגביך להמשיך לחיות. מי מאיתנו יוצא לדרך טובה יותר, גלויה התשובה לאלוהים בלבד.

דיוקנו של אדם בלתי נראה, זוהי תמונה של המוות.

אל המוות הישרנו מבט - והוא השפיל את עיניו.

כל יום שעובר הוא עוד עמק ועוד גבעה שהמוות כבש מידינו.

רוב האנשים רוצים למות בשינתם, אני משער. אף-פעם לא לדעת שזה קורה, כמו זירת פשע - הפתעה, אתה מת... אני מעדיף לדעת מראש שאני עומד למות. למעשה, הייתי רוצה להיות מאובחן עם סרטן, כדי שיהיה לי מעט זמן להכין את עצמי. לחזור אל יער הגשם פעם אחת נוספת, לקרוא שוב את "מובי דיק". אולי להירשם לתחרות שח-מט בינלאומית. לפחות שיהיה לי מספיק זמן לומר "להתראות" לאנשים שאני אוהב.

אין לך דבר מטופש יותר מהתאבדות שהוחמצה.

מוות הוא לילה אינסופי, שכה נורא להרהר בו, עד שהוא מסוגל לגרום לנו לאהוב ולהעריך את החיים בתשוקה כל-כך עזה, כך שייתכן והוא הגורם העיקרי לכל השמחה והאומנות.

דרכו של הסמוראי במוות יסודה. חשיבה אודות המוות הבלתי נמנע אמורה להתבצע מדי יום. בכל יום, כאשר לבך ומוחך שלווים, עליך לדמיין לעצמך כיצד אתה נקרע לגזרים בחצים, ברובים, בחניתות ובחרבות. נסחף בנחשולים מתערבלים, מושלך אל תוך אש גדולה, מוכה בברק, מיטלטל למוות ברעש אדמה מחריד, צונח ממצוקים תלולים, מת ממחלה. או מבצע 'ספקו' במות אדונך. מדי יום ביומו ללא הפסק עליו להחשיב עצמו כאילו מת. זו מהות דרכו של הסמוראי.

שמש החיים לא עוד תחמם את המתים.

כשאנחנו ממשיכים לחיות בלבבות שאנחנו משאירים מאחורינו, פירוש הדבר שאיננו מתים.

המוות אינו ולא כלום. משל לאדם העובר דירה. אלא שהפיקח בוחר לו דירה יותר נאה מן הראשונה.

כמו שיום שעבר כראוי מביא לילה של שינה טובה, כך גם חיים שנוצלו כראוי מביאים מוות טוב.

מוות הוא אחד הדברים היחידים שאפשר לעשות בקלות תוך כדי רביצה במיטה.

מוטב למות פעם אחת ודי, מאשר לחיות בפחד מתמיד מפני המוות.

לידתנו היא תחילת מותנו.