בין כותלי בית הספר המפגש ביני לבין חברי הוא סטרילי. שולחנות העבודה (אלה שהיו פעם מעץ צבוע ירוק והיום פשוט פורמיקה) עדיין מלמדים את הילד את גבולות המגע הבין-אישי. ילדים עדיין חורצים בשולחן קו עבה, בינם לבין שכנם לספסל ואומרים זה לזה "אני עד כאן, אתה מכאן". בטיול מיטשטש החיץ. אחד מושיט לשני יד, עוזר לו לעבור מכשול קשה. חולקים אוכל זה עם זה, פורסים לרעב לחם בסולידריות שאין לה תחליף, במהלכו של קטע קשה, ויש קטעים קשים, לומדים להכיר ולהתחשב בחולשותיו של הזולת. או לכבד את תכונותיו האישיות. בטיול, בחוץ, במרחב שבין קו האופק למרחבי הרקיע מתגלים ילדים חבויים. אלה שביום יום נדחקים לעתים לשולי החברה, כי מלכת הכיתה או מלך הבנים מאפילים עליהם, הופכים לרגע למוליכי דעת קהל ודמויות אהודות ואהובות.

מי שמטייל במדבר,
לפי ספר תיירות או ספר היסטוריה,
כמו שוכב עם אישה,
לפי ספר תנוחות.

זכור ושמור: חכם השביל מן ההולכים בו! אם עלית בו - אל תעזבנו כי הוא צודק תמיד.

תיירים אינם יודעים היכן היו; נוסעים אינם יודעים להיכן הם הולכים.

השמחה איננה ענין שולי במסעך הרוחני - היא חיונית.

בני אדם שנוסעים כאחד בספינה, אפילו יש להם זה על זה, מאחר שזימנם המקום למקום אחד מעבירים על מדותיהם ונוהגים זה בזה אחווה.

לנוסע טוב אין תוכניות מקובעות, והוא אינו מתכנן להגיע.

קל יותר למצוא חבר למסע, מאשר להפטר מאחד כזה.

טיול הוא מקסים רק במבט לאחור.

כשאתה מטייל, זכור שמדינה זרה לא בנויה לנוחיותך, אלא לנוחיות אזרחיה.

אני אוהב לטייל, אבל שונא להגיע.

אני אחת מאלה שלא יודעים את כיוון נסיעתי עד שאני כמעט מגיעה.

העולם הוא ספר, ואלו שאינם מטיילים קוראים רק דף אחד.

הפסק לדאוג מהמהמורות שבדרך ותהנה מהמסע.

האדם שהולך לבד יכול להתחיל היום, אבל זה שמטייל עם אחר חייב לחכות עד שהשני יהיה מוכן, ועלול לעבור זמן רב עד שהם יעזבו.