רוב בני-האדם מנהלים חיים של ייאוש שקט.

אז זה הגיהנום. לעולם לא הייתי מאמין לזה. אתה זוכר: האש והגפרית, העינויים. אה! כמה מגוחך. אין צורך בעינוי, הגיהנום זה הזולת.

עד מה משתנה נשמתו של אדם בהתאם לאקלים, לשקט, לבדידות, או לחברה שהוא חי בהם!

החֵבְרה הטובה היא זו אשר בה טוב-לב משתלם.

אפילו העלוב שבאנשי החברה שלנו אינו יכול להתקיים ולהתפתח ללא המאמצים החברתיים המצטברים של דורות רבים. לכן, היחיד, תבונתו והחופש שלו, הם התוצר של החברה, ולא להפך: החברה היא אינה התוצר של היחידים המרכיבים אותה; וככל שהיחיד מפותח יותר, כך רב יותר החופש שלו - וככל שהוא תוצר גדול יותר של החברה, כך הוא מקבל ממנה יותר וחב לה יותר.

בכל מקרה של גזע נתון המתרבה באמצעות עירוב גנטי כך שכל פרט הוא דגם ייחודי, כל נסיון לכפות דפוס החלטה המבוסס על התנהגות אחידה מתגלה כקטלני.

התרועע עם אנשי איכות אם אתה מכבד את המוניטין שלך; משום שמוטב להיות לבד מאשר בחברה רעה.

כשאדם רואה יום יום את אותם האנשים, הם נעשים חלק מחייו. ואז הם רוצים שהוא ישתנה. ואם האדם אינו מה שהאנשים רוצים שיהיה, האנשים כועסים.

זיכרו כי בהתנהגותו של כל אחד תלוי גורל כולם.

רפורמה חברתית תתאפשר רק לנוכח שינוי אישי, כן ואמיתי של יחידים רבים. התיקון של היחיד הוא התיקון של החברה.

האדם מחפש בחברה נוחיות, תועלת, והגנה.

קהל אינו חברה ודמויות אינן אלא גלריה של תמונות.

לעתים קרובות זה קצר ותועלתי יותר להתאים עצמנו לזולתנו מאשר לגרום להם להסתגל אלינו.

חוסר יכולת לסבול את כל הטיפוסים הרעים הממלאים את העולם, אינו מעיד על אופי חזק. צריך לדעת לסחור בזהב ובכסף קטן.

בני אדם חיים על הצד הטוב ביותר כאשר לכל אחד מהם מקום לעמוד בו, כאשר כל אחד מהם יודע להיכן הוא שייך במתכונת הדברים ומה יש ביכולתו להשיג. הרוס את המקום והרסת את האדם.