עיתונאות - עיתונות | ציטוטים, ציטוט, פתגמים

היום זה סיפור ראשי טוב. מחר, יעטפו בזה דגים.

אחד הפלאים הקיימים בנשים עד גיל מסוים (לבד מהניצחון שחוגגים כמה מחלקיהן על כח המשיכה) הוא יכולת ההחייאה שלהן. לא מדובר בהארכת חיים מלאכותית, אלא בהקמה לתחייה ממש של גוף ונפש גבריים, שכבר החלו להתסגל לתחתית החבית.

אני יכול להתמודד עם חדשות גדולות וחדשות קטנות. ואם אין חדשות, אצא החוצה ואנשך כלב.

אילו בדומה לשבועת הרופא היתה מתקיימת גם שבועת העיתונאי, היו לא מעט מהעיתונאים עומדים למשפט על גרימת מוות.

כמו פתותי שלג טהור מהשמיים ירדו עלינו עוד מעט עיתוני הבוקר, מלאים במהפיכות, מלחמות, תאונות דרכים ומעשי פשע. אם לא קרתה תאונה למחלק העיתונים עצמו.

בחורף, לדוגמא, רציתי לכתוב בהרחבה על המעברות שכוסו בשלג וטבעו בשיטפונות, והעורך אמר לי שזה לא התחום שלי. עד היום אני לא יודע מה כן התחום שלי. הייתי רוצה להיות עיתונאי רב תחומי, כי יש קשר הדוק בים התחומים השונים, והם אינם ניתנים לחלוקה. רק עצלנים אוהבים את סידור העבודה הזה - כל אחד מתעסק בענייניו, כפי שהעורך אוהב להדגיש. אבל אני לא עצלן בכלל, אני דווקא חרוץ, ולא אכפת לי לכתוב כל יום על נושא אחר, כי כולם בוערים והשרפה היא אחת.

בעיתון האזרחי המפוקפק הזה צריך להפריד בין ידיעה לעמדה, וזאת הנחיה חד משמעית כאן במערכת. אבל אני לגמרי לא תמים כפי שאני נראה או נשמע, ואני יודע איך מגניבים השקפת עולם ודבר הגות קטן אל תוך הנתונים והתיאורים מהשטח. מעולם לא האמנתי שעיתונאי בעל הכרה ומצפון יכול להסתפק בתיאור המצב כאילו היה צלם. אם יש לו עמדה, שומה עליו להביע אותה, ואסור לו להחביא אותה. זה כל האני מאמין שלי על רגל אחת.

בכל רחבי העולם, היכן שיש קפיטליסטים, חופש העיתונות פירושו החופש לרכוש אחזקה בעיתונים, לקנות כתבים בכסף, לשחד, לקנות ולזייף "דעת-קהל" לתועלת הבורגנות.

זה מדהים שבכל יום כמות החדשות בעולם מתאימה בדיוק לאורך העיתון.

מצדי שיקראו את 'בלייזר' [מגזין גברים] בשירותים. חשבתי על זה גם כשהוצאנו אותו. לפני שהשקנו את העיתון, הכנתי לעצמי מסמך התנגדויות. לא מזמן קראתי שוב את המסמך הזה וראיתי שרשמתי לעצמי שלגבר הישראלי יש דימוי עצמי שלפיו הוא נורא עסוק, ואף פעם אין לו זמן. חשוב לו להגיד שאין לו זמן לקרוא, ולהצהיר: 'אני בקושי נושם', אבל עובדה שיש לו הרבה זמן. הוא מוצא זמן להיכנס לאתרי סקס ולבגוד באשתו, הוא יושב עם חברים בפאב ורואה ספורט בטלוויזיה, אבל הוא לא יעז להודות בכך. שיווקית - תפישה כזאת היא חתיכת מוקש, והדרך שבה הנחיתי את נציג הטלמרקטינג להתמודד עם התירוץ הזה היתה: 'כשיגידו לכם שאין זמן לקרוא, תגידו: סליחה, לשירותים אתה הולך?' וזה עבד.