זה מדהים שבכל יום כמות החדשות בעולם מתאימה בדיוק לאורך העיתון.

מצדי שיקראו את 'בלייזר' [מגזין גברים] בשירותים. חשבתי על זה גם כשהוצאנו אותו. לפני שהשקנו את העיתון, הכנתי לעצמי מסמך התנגדויות. לא מזמן קראתי שוב את המסמך הזה וראיתי שרשמתי לעצמי שלגבר הישראלי יש דימוי עצמי שלפיו הוא נורא עסוק, ואף פעם אין לו זמן. חשוב לו להגיד שאין לו זמן לקרוא, ולהצהיר: 'אני בקושי נושם', אבל עובדה שיש לו הרבה זמן. הוא מוצא זמן להיכנס לאתרי סקס ולבגוד באשתו, הוא יושב עם חברים בפאב ורואה ספורט בטלוויזיה, אבל הוא לא יעז להודות בכך. שיווקית - תפישה כזאת היא חתיכת מוקש, והדרך שבה הנחיתי את נציג הטלמרקטינג להתמודד עם התירוץ הזה היתה: 'כשיגידו לכם שאין זמן לקרוא, תגידו: סליחה, לשירותים אתה הולך?' וזה עבד.

העיתונות היא פה הנאלץ להיות פתוח תמיד ולדבר. מכאן שהיא חוזרת על עצמה אלף פעם כשאין לה מה לומר, ולעתים קרובות אומרת דברי הבל.

חוק עיתונאי עתיק אומר: ככל שהג'ורנליסט מנומס יותר, כך תהיה כתיבתו גסה יותר.

עורך עיתון הוא אדם שתפקידו להפריד בין הזבל לדברים החשובים, ולפרסם את הזבל.

רופאים קוברים את טעויותיהם, עורכי דין תולים אותן, ואילו עיתונאים מפרסמים אותן.

אם יום אחד אלך על המים מעל נהר הפטומק, הכותרת בעיתון למחרת ודאי תהיה 'הנשיא לא יכול לשחות'.

העיתון הוא המחוג השני שבשעון ההיסטוריה... וכמוהו גם הוא מדייק במהלכו רק לעיתים רחוקות.

עיתונאות היא משלח יד שעניינו להסביר לאחרים מה שאתה בעצמך אינך מבין.

עיתון טוב איננו אלא אומה המדברת אל עצמה.

אחד מהאפיונים הפילוסופיים החשובים של העיתונות הוא הכרתה שהאמת איננה מוצקה אלא נוזלית.

בעבר השתמש העם בגלגל העינויים, עתה די לו בעיתונות.

אנו נלחמים על רעיונות. במלחמה זו, מבצרינו הם העיתונים.

חירותינו תלויה בחופש העיתונות, ואם חופש זה יוגבל לא נוכל להתקיים.

יש לחשוש מארבעה עיתונים עוינים יותר מאלף רימונים.