אין דבר כזה, ספר מוסרי או ספר לא מוסרי. ספר יכול להיות כתוב היטב, או כתוב רע. זה הכל.

ספרים הם כמו מראות: רואים בהם רק מה שיש בפנים.

בספרות, כמו באהבה, אנחנו מתפעלים ממה שבחרו האחרים.

מקום שבו שורפים ספרים, שם ישרפו בסוף גם בני אדם.

ספר הוא מתנה שאתה יכול לפתוח שוב ושוב.

נכד: ספר?
סבא: אכן כך. כשאני הייתי בגילך, הטלוויזיה נקראה 'ספרים'.

שני חלקים בליבי, שני שערים בו. האחד הוא לעמי; השני לתרבות, לספרות, לעט.

ספרים, כמו נופים, מצליחים להטביע עצמם ביתר תוקף ועומק, כשהם נקראים בגיל המתאים.

סיפורת נותנת לנו הזדמנות שנייה שהחיים מונעים מאיתנו.

בעבר לא ידעו הבורים לקרוא, והיום בגלל חוקי החינוך החדשים לימדנו אותם לקרוא וחשבנו שנוספו לנו עוד קוראים לספרות האנגלית, ורצנו ומילאנו את הספריות בספרים טובים, והתברר שלא הכחדנו את הבורות, אלא רק לימדנו אותה לכתוב ספרים חדשים.

אילו יכולתי תמיד לעסוק בקריאה, מעולם לא הייתי מרגיש בחסרונה של חברה.

המקום הזה [חנות ספרים ישנה] הוא אחד מרזי העולם, דניאל, מקדש. לכל ספר, לכל כרך שאתה רואה, יש נשמה. הנשמה של מי שכתב אותו, ונשמתם של אלה שקראו בו וחיו אותו וחלמו עליו. בכל פעם שספר מחליף ידיים, בכל פעם שמישהו מעביר מבט על דפיו, הנשמה שלו גדלה ומתחזקת.

מה שמלהיב אותי באמת זה ספר שכשאתה גומר לקרוא אותו, היית רוצה שהסופר שכתב אותו יהיה חבר טוב שלך, שאתה יכול לתת לו צלצול בכל פעם שמתחשק לך.

כל האומר: חייב אדם לזכור כל מה שקרא, משול למי שאמר: חייב אדם לשמר בגופו כל מה שאכל. הוא התפרנס בגופו מן המזונות ונתפרסם ברוחו מן הקריאה בספרים והיה בזכותם למה שהיה. ברם, כשם שהגוף מטמע בתוכו את שהוא מינו, כך משמר כל אדם את הקרוב לליבו, כלומר את הנאה למערכת-מחשבותיו או את היאה למטרותיו.

לאדם שלא קורא ספרים טובים אין שום יתרון על פני אדם שלא יודע לקרוא.