לבקר אחרים, ולתת להם את ההרגשה שאינם רצויים - זאת יכול כל אחד לעשות. אך לרומם את רוחם ולהעניק להם הרגשה טובה - לכך דרושים כשרון מיוחד והשקעת מאמץ.

כפי שהאבן לא יכולה להבריק מבלי שיחככו אותה, כך האדם לא יכול להיות מושלם מבלי שישפטו ויבחנו אותו.

המעולה, כמו גם הנחותה שבביקורת, היא מעין אוטוביוגרפיה.

המבקרים הם החברים שלנו - הם מראים לנו את התכונות הרעות שבנו.

ואם יש יפי נפש שמעקמים את האף, אז שהאף שלהם יהיה עקום.

אדם שופט עצמו לפי הכוונות שלו; אחרים לפי ההישגים שלהם.

אם אתה שופט אנשים, אין לך זמן לאהוב אותם.

לדון את עצמך קשה שבעתיים מלדון את הזולת.

הדמיון מחקה. הרוח הביקורתית היא היוצרת.