- מציג ציטוטים 10 - 20 מתוך 427 בקטגוריית ספרים וכתיבה
» סדר רשימה לפי:
"
העולם פועם מחוץ לקירות ומאבד את זכרונו מיום ליום, מבלי שיבחין בכך. וככל שהוא מרבה לשכוח, כך הוא סבור שחוכמתו מרובה יותר.
{ מתוך הספר "צלה של הרוח" }
8.3
   
"
הלשונות נבראו כדי שבני אדם לא יבינו איש את רעהו.
5.4
 
"
אף על פי שלא צצה תחושת סכנה כלשהי, פשוט הופיעה לידו ריקנות, וויקטור היה יכול לפעמים להבחין בגבולות הריקנות הזאת, הוא ראה איפה היא נגמרת, ואיפה מתחיל סתם אוויר. לא הייתה לא ספק שזאת הריקנות האישית שלו, הרכוש הפרטי שלו שבה בעת לא עושה אותו עשיר ואינה נחוצה לאף אחד. לאף אחד חוץ מאשר לויקטור, אף שהוא לא חושב עליה, לא שומר עליה. היא לא בולטת, בדיוק כמוהו, בדיוק כמו שלנקה והוא היה.
{ מתוך הספר "מנקודת מבטו של העשב", מפי הדמות 'ויקטור' }
- -
 
"
ומזל שהיה קיץ, ואפשר לצאת לגג הגדול ולהשקיף דרך שני בתים לא צמודים על חתיכת שובר גלים ופלח ים כחול, ולהישען על המעקה כדי לירוק לרחוב ולהפתיע אנשים שמרימים את הראש למעלה ומתפלאים איך יורד גשם משמיים כל כך נקיים.
{ מתוך הספר "מיי פירסט סוני" }
8
 
"
מה שמוזר, אבל, זה שחשבתי על משהו אחר בזמן שקישקשתי לו. אני גר בניו יורק, וחשבתי על הבריכה שבסנטראל פארק, לא רחוק מסנטראל פארק דרום. שאלתי את עצמי, אם היא תהיה קפואה כשאני אגיע הביתה. ואם היא קפואה, לאן מסתלקים הברווזים כשהבריכה קופאת ונעשית כולה קרח. שאלתי את עצמי אם מישהו בא ולוקח אותם באוטו משא לגן חיות או משהו כזה. או שסתם עפים להם. בכל זאת יש לי מזל. זאת אומרת, גם יכולתי לקשקש את כל הקשקושים האלה לספנסר הזה וגם לחשוב על הברווזים האלה באותו זמן. זה מוזר. לא צריך לחשוב הרבה כשמדברים עם מורה.
{ מתוך הספר "התפסן בשדה השיפון" , מפי הדמות "הולדן קולדפילד" }
9.1
 
"
לכאורה אני יודע על העובדות יותר מכפי שניכר במבט ראשון ואני מדבר עליהן ומוסר אותן מנקודת הראות הניידת של תודעה רבת פנים ונוכחת בכל. אבל שימו לב שמה שאנו תופסים בחושינו ברגע זה מקוטע בדיוק כמו מה שידוע לי על אודות מה שאני מספר לכם, אבל כשנתאר זאת מחר למי שלא היה נוכח שם או רק נעלה זאת בזכרוננו עדיין תותיר הגרסה מילולית את הרושם שהיא מאורגנת בתהליך המסירה על ידי תודעה ניידת רבת פנים ונוכחת בכל.
{ מתוך הספר "החקירה" }
- -
 
"
באמצעות הסיפור אני מוצא את עצמי מרגיש קשר מסוים עם הקורא, עם זרים. ישנה אגרסיביות מסוימת במחזאות; אך אם יש צורת אמנות ידידותית ומוכרת, אין ספק שמדובר בסיפור.
{ מתוך הספר "נוכחות" }
- -
 
"
במסע-העסקים הבא שלך לפאריס תיגש בבקשה למוזיאון רודן. יש שם פסל, 'המשורר והמוזה'. תביט בו, פעמיים. אחר-כך תבדוק בחנות המזכרות אם עדיין מוכרים שם את הגלויה של הפסל הזה. מתחת לתמונת הפסל הם הוסיפו פעם ציטוט (אתה יודע שאסור באיסור חמור לסמוך עלי בציטוטים ובמי אמר למי, אבל נדמה לי שזה של בודלר): 'הנה ללאוטה שלך, משורר, ותן לי נשיקה'. תקנה לך את זה ממני.
{ מתוך הספר "שתהיי לי הסכין" }
8.5
 
"
יש גם נחמות: הבוקר, בבן-יהודה, אשה צעירה רצה אחרי אוטובוס. היא הספיקה לקפוץ פנימה בדלת האחורית, והנהג סגר, אבל נעל אחת שלה נפלה לכביש... בחור שעבר שם הרים את הנעל, ובלי להסס אף רגע התחיל לרוץ בכל הכוח אחרי האוטובוס. אני עמדתי רגע מסוחרר מן המראה, ואז התעשתי, עצרתי מונית (אפילו לא חשבתי על הכסף שבקושי יש לי), וצעקתי לנהג שייסע אחרי הבחור. והוא דרך-אגב רץ כמו חיית-טרף, כמו מי שנלחם על חייו, רץ בתוך הצפיפות, דרך כולם, והחזיק את הנעל גבוה, למעלה, נעל שחורה, מבריקה, ורק אחרי דקות ארוכות הצלחנו להשיג אותו, וצעקתי לו שיקפוץ פנימה. הוא תפס מייד, זינק פנימה תוך כדי נסיעה, ודהרנו יחד עוד כמה רגעים אחרי האוטובוס, הוא ישב לידי, אפילו לא הסתכל עלי, הנעל מילאה את המונית, וגם הנהג שיחק את המישחק, והתפתלנו בסכנת נפשות, מירדף מהסרטים עשינו, עד שליד כיכר אתרים עצר האוטובוס בתחנה, והצלחנו לעקוף אותו, והבחור זינק ורץ פנימה, וראיתי אותו עובר בין הנוסעים, וגם איך הוא מגיש לה את הנעל, והאוטובוס נסע.
{ מתוך הספר "שתהיי לי הסכין" }
8.6