ספרים וכתיבה | ציטוטים, ציטוט, פתגמים

שלוש טבעות למלכי עלפים תחת שמי הטללים,
שבע לשרי גמדאים בניקרות עוטות-צל,
תשע לבני האדם, בני תמותה אומללים,
אחת לשר האופל על כיסאו האפל,
בארץ מורדור, שם רובצים הצללים.
טבעת אחת למשול בכולן, טבעת אחת למצאן,
טבעת אחת להשיב את כולן, באופל לכבלן,
בארץ מורדור, שם רובצים הצללים.

אני רוצה להתפעם מהדברים הקטנים. מללכת יחף על החול. מהוופל של הגלידה. ממקלחת קרה בקיץ. מגרפיטי צבעוני על קיר מלוכלך. ממוסיקה חדשה שאני לא מכיר. מלא להתגלח. מלהתגלח אחרי שהרבה זמן לא התגלחתי ולהעביר את היד על הלחי החלקה. אני רוצה להתרגש מכל הקטנות האלה. לא לתת להן לעבור לידי.

אם תברח מן החיים, אם תצטנף בפינה שלך ותעצום את העיניים, לא תכתוב לעולם דברים בעלי ערך.

כמו פתותי שלג טהור מהשמיים ירדו עלינו עוד מעט עיתוני הבוקר, מלאים במהפיכות, מלחמות, תאונות דרכים ומעשי פשע. אם לא קרתה תאונה למחלק העיתונים עצמו.

אני לא חושב שהוא מסוגל לראות אותה כפי שהיא באמת. אדם שנשללו ממנו, לכל חייו, כל הבנה או טעם לזרם העיקרי של השירה הזורם דרך דברים, דרך כל הדברים. באותה מידה הייתה יכולה גם להיות מתה, ובכל זאת היא ממשיכה לחיות, מבקרת במעדניות, הולכת אל הפסיכולוג, מכלה ספר בכל לילה, לובשת את המחוך שלה, עוסקת בתכנון הבריאות והשגשוג של מיוריאל. אני אוהב אותה. בעיניי היא אמיצה לאין ערוך.

היא זרקה את בעלה מהבית שלוש שנים אחרי שנישאו, בגלל שהתהולל. "אם היו שמים את המוח שלו בתוך ציפור היא הייתה עפה אחורה", היא אהבה לומר. תהיתי מה הציפור הייתה עושה עם המוח של רוזלין. החלטתי שחצי מהזמן היא הייתה מחרבנת לאנשים על הראש, ובחצי השני היא הייתה יושבת על קנים נטושים בכנפיים פרושות.

יעליק, אני מחזיק כעת את תמונתך בידי ובאצבעות משי אני הופך בה והופך ואינני יודע על איזה צד להשאירה. כל כך הרבה אומרת אותה הקדשה טבעית היוצאת מהלב, ומצד שני תמונתך, יעליק שלי היפה, ואני מסתכל ומסתכל ואינני רווה.

יעל, כל כך הרבה דברים רציתי עוד לספר לך, אך כאשר הייתי מסתכל בך וטובע בעינייך ובכל האווירה האופפת אותך, שוב לא היה טעם למלים, הם איבדו את כל ערכם והייתי מעדיף לעצום את עיני ולשקוע באושרנו עד אין סוף. רק כאשר חזרתי הביתה פתאום נזכרתי בדברים רבים והצטערתי שלא סיפרתי לך אותם.

כעבור ימים אחדים הצטרף ישו לתלמידיו ומרים המגדלית הלכה איתו, אביט בצלך אם לא תרצה שאביט בך, אמרה לו, והוא ענה, אני רוצה להיות בכל מקום שיהיה בו צילי אם שם יהיו עינייך. הם אהבו זה את זה, ואמרו זה לזה מילים כאלה לא רק משום יופיין או אמיתותן, אם אפשר שיהיו יפות ואמיתיות בעת ובעונה אחת, אלא מפני שחשו כי קרבה ובאה שעת הצללים, והיה עליהם להתחיל להסתגל, עדיין יחד, לחשיכת ההיעדרות המוחלטת.

אפשר להתייחס אל סופר בשלושה אופנים: אפשר להתייחס אליו כמספר סיפורים, כמורה או כקוסם. סופר גדול משלב את כל השלושה - מספר סיפורים, מורה וקוסם - אבל הקוסם שבו הוא שגובר על האחרים והופך אותו לסופר גדול.

לא היינו באותו מעמד חברתי, אבל לפחות היינו באותה מיטה.