שום דבר אינו שחור לגמרי או לבן לגמרי, והלבן הוא לעיתים קרובות שחור שמסתתר, והשחור הוא לפעמים לבן שלא הצליח.

אין דבר כזה, ספר מוסרי או ספר לא מוסרי. ספר יכול להיות כתוב היטב, או כתוב רע. זה הכל.

בואו נהיה כנים - כשאנו נתקלים בדבר שאיננו מבינים, אנו אוהבים לתת לו שם בלתי מובן או אפילו בלתי-ניתן להגייה.

נראה לי שכל תרבות שאיבדה את ראשה עד כדי צירוף הוראות שימוש לחבילת קיסמי שיניים איננה תרבות שבה אני יכול לחיות ולהשאר שפוי.

ישנה אמנות, או נכון יותר מיומנות, של לעוף. הסוד טמון ביכולת ללמוד להשליך את עצמך אל הקרקע ולהחטיא.

הקברן הוציא ממגירתו בונבוניירה של לשונות-חתולים, הקפיץ את תיבת-הקרטון השטוחה וסיפר כיצד בימים שקדמו למבצע סיני, כשישב עם נהגי האמבולנסים הפרטיים ליד הכניסה לבית-החולים תל-השומר והתחמם בשמש הסתוית, נעצרה לידו מכונית הרמטכ"ל. "בוא הנה, חייל," קרא לו דיין בניד אצבע. זיסר קם. "מדוע אתה לא עושה כלום?" שאל. "תראה, המפקד," ענה לו זיסר, "אם אני אהיה עסוק, אף אחד לא יהיה מרוצה, אפילו לא אתה." "מה התפקיד שלך?" הופתע דיין מחוצפתו של הרס"ר. "איש יחידת קבורה," השיב זיסר. ודיין היטיב את קשר הרטיה שעל ערפו, משך בחביבות את המצחיה על עיניו של זיסר והורה לנהגו להמשיך בדרכם.

ספרים הם כמו מראות: רואים בהם רק מה שיש בפנים.

ואז חשבתי על אנדי דופריין נוסע דרומה במכונית שלו עצמו, לבוש בחליפה נאה, ופשוט הייתי חייב לצחוק. העברתי חמישה-עשר יום בבידוד בקלי קלות; אולי כי חלק ממני היה עם אנדי דופריין. אנדי דופריין - האיש ששחה בחרא, ויצא נקי בצד השני. אנדי דופריין, בדרך לאוקיינוס השקט.

יום אחד הראו לו במנזר אחר גולגולת ילד בתוך תיבת-זהב: "של הקדוש קיריקו היא," אמר לו הנזיר המחזיק במפתחות חדר-הגנזים; כעבור כמה ימים הראו לו במנזר אחר עוד גולגולת גדולה מן הראשונה. "של הקדוש קיריקו היא," נאמר לו. פאפא יאנארוס לא התאפק: "הרי שלשום הראו לי גולגולת אחרת של אותו קדוש!" - "אם כן," השיב לו הנזיר, "ההיא של הקדוש בהיותו צעיר!"

הו, אלוהים, אם אני בכלל משהו עם הגדרה קלינית, אני מן פרנואיד במהופך. אני חושד באנשים שהם זוממים לעשות אותי מאושר.

זה מדהים שבכל יום כמות החדשות בעולם מתאימה בדיוק לאורך העיתון.

בספרות, כמו באהבה, אנחנו מתפעלים ממה שבחרו האחרים.

פעם חשבתי שכתיבה מול המחשב מורידה מהערך. יש משהו בפיזיות, במגע העט עם הנייר, לראות את המחיקות, את הנחשים העקלקלים שהולכים שוליים, שאפשר להבחין בתיקונים בכתב, שקסם לי. ואז התרגלתי למחשב. גיליתי שיש לזה כמה יתרונות. אין צורך להעתיק כל דבר שש פעמים, וכל טעות אפשר תכף לתקן.

הקשנו את כוסותינו וטעמנו מן היין, יינה המצוין של כרתים, שעינו אדום כהה, כצבע דמו של ארנב. מששתית יין זה, חשת כאילו התאחדת עם דמה של הארץ עצמה, ונעשית כמן יציר ענק. עורקיך שפעו אונים, ולבך - טוב ונדיבות! אם היית קודם כבש, נהפכת לאריה. שכחת את כל הקטנות שבחיים, וכל מעצוריך ומוסרותיך הותרו ונפלו. מאוחד עם בני-אדם ובעלי-חיים ואלוהים, חשת כאילו היית לאחד עם תבל כולה.

חלמתי. חלום מצחיק. דומני שלא יצא זמן רב ואנו נפליג לאיזה מקום. שמע, ותצחק. כאן בחוף עמדה אניה, גדולה כעיר שלמה. הצופר צפר, והאניה עמדה להפליג. באתי במרוצה מן הכפר, כדי להגיע לאניה בעוד מועד, ובידי החזקתי תוכי. הדבקתי את האניה ועליתי על סיפונה. רב-החובל ניגש אלי במרוצה. 'כרטיס!' צעק. 'כמה עולה כרטיס?' שאלתי, והוצאתי מכיסי צרור שטרות-כסף. 'אלף דראכמות'. 'התיישב בדעתך', אמרתי לו, 'שמא יספיקו לך שמונה מאות?' 'לא, אלף'. 'יש לי רק שמונה מאות; קחם!' 'אלף!' אמר, לא פחות מזה! אם אין לך אלף, רד מן האניה מהר!' התרגזתי. 'שמע, קפיטן', אמרתי, 'לטובתך שלך קח שמונה מאות שאני מציע לך ולא - אתעורר, ידידי, ואז תפסיד את הכל!'