כעת הבנתי. עוד לא חייתי מספיק כדי שיהיה לי די ניסיון, וגם היום, כשאני מדבר אליכם, אני יודע, שאפשר לאכול חרא כל החיים ולמרות הכל עוד נשאר מה ללמוד.

האדם החופשי לא ישאל מה המדינה יכולה לעשות למענו, ולא מה הוא יכול לעשות למענה.

חברה שמציבה שוויון לפני חופש לא תקבל אף אחד מהם. חברה שמציבה חופש לפני שוויון תקבל במידה רבה את שניהם.

החכם - עיניו בראשו, והכסיל בחושך הולך.

הרבה יותר טוב להעיז ולעשות דברים גדולים, לנצח נצחונות מרהיבים אף שיש בהם כישלון, מאשר להצטרף לעלובים - אלה שלעולם אינם סובלים יתר על המידה ואינם נהנים יתר על המידה. הם חיים באיזור דמדומים אפור שאין בו ניצחון ואין בו תבוסה.

הגאווה מתחלקת לשני חלקים: האחד - גאוות האדם בגופו, והחלק השני - גאוות האדם במעלות החוכמה ובמעשיו.

ופעמים שהתירו חכמים לשקר, כגון לעשות שלום בין אדם לחברו (יבמות, סה, ב), וכן מותר לשבח הכלה לפני החתן שהיא נאה וחסודה ואף-על-פי שאינו כן (כתובות יז, א).

ויש לך לדעת, שכל אדם נמשך אחר סברותיו ואחר מידותיו: העצל יעשה כל סברותיו אחר העצלות, וכן הכעסן אחר כעסו, וכן הגאה אחר גאוותו, וכן כל המידות שבארנו לפי המידה שיש בו הוא עושה: הפזרן - אחר הפזרנות, הצייקן - אחר הצייקנות, האוהב - לפי אהבתו, השונא - לפי שנאתו. לפיכך אדם שהוא רוצה להיות איש האלוהים אמיתי, צריך להסיר תחילה ממנו כל המידות הגרועות, כדי שלא תמשכהו המידה שיש בו לפי ענינה, ואז יוכל להשיג האמת.

יש מפולפל ועושה סברות לקיים השקר עד שנראה שהוא אמת, אבל החכם מבין כל אחד להבדיל בין השקר ובין האמת. וזה דבר ידוע לכל, שהשקר והאמת תכופים בלב אחד. יש אדם מזויף, אפילו שיודע בוודאי שהדבר שקר הוא נמשך אחריו, כל-שכן כשיש ראיות לצדדים לשקר, שדומה להיות אמת, שבוודאי ימשך אחר שקרו. אבל יש אדם אמתי, ולא יעשה שקר אלא כשיש סברות לו לשקר, אז הוא נמשך אחר השקר. והחכם יכחיש הסברות של שקר בחכמתו.

דע, כי כאשר ישקול האדם כסף וזהב במאזניים, ויבחין בין קל לכבד; כך ישקול האדם החכם במאזניים להבדיל השקר והאמת.

ההבדל בין אדם לבהמה נעוץ במטרה ולא בפרטי החיים.

אדם נבנה או נהרס בידי עצמו. במאגר תחמושת המחשבות הוא מייצר את הנשק שבאמצעותו הוא משמיד את עצמו. הוא גם מעצב את הכלים שבאמצעותם הוא בונה לעצמו ארמונות שמימיים של שמחה וחוסן ושלווה. על ידי בחירה נכונה ויישום מדויק של מחשבה, אדם מטפס אל השלמות העליונה. על ידי שימוש לרעה ויישום מוטעה של מחשבה, הוא יורד מתחת לדרגה של בהמה. בין שני הקצוות הללו נמצאות כל מדרגות האופי, והאדם הוא יוצרן ואדונן.

יש דברים רבים שהיינו משליכים, לולא פחדנו שאנשים אחרים עלולים להרים אותם.

הוא הכיר היטב את הרגע הפסיכולוגי המדויק בו אין לומר דבר.

ראשית, אין לך רעיון המופרח בחלל האויר שלא יימצאו מיד כמה מביני-דעת שיאששו אותו בראיות מדעיות, ושנית, ככל שיהיו הדברים מופרכים יותר ותמוהים יותר, כן ייתפסו להם אנשים נכבדים יותר.