עכשיו, בן עשרים ושש ולו הליכות עצורות או מהורהרות, התעורר בו רצון להיות סוף-כל-סוף לבדו ובלי אחרים ולהתחיל לבדוק מה יש; כי לפעמים תקפה אותו ההרגשה שחייו עוברים בתוך חדר סגור מלא דיבורים ועשן ובו מתנהל בלי הרף איזה ויכוח יגע בנושא משונה וברעש גדול. והוא לא ידע מה הדבר ולא רצה להתערב אלא לקום ולצאת וללכת למקום שבו אולי מחכים לו אך לא יחכו בלי סוף ואם יאחר יאחר.

- עמוס עוז
{ מתוך הספר "מנוחה נכונה" }

7.5
 
  
"בין המרכאות" - כל הזכויות שמורות ©