שנינו הלכו - כאחד. אי שם במרחק זימרה השמש, שירתה נישאת קלושות מבעד לערפל; כל הדברים סביבנו עטרו צבעים שופעים; פנינה, מופז, חכלילי, אדום. היקום כולו היה אישה אינסופית ואנו ברחמה נמצאים, כאילו טרם נולדנו, מבשילים בשמחה. והיה לי ברור, ברור ללא עוררין, שהדברים כולם היו מיועדים לי: השמש, הערפל, החכלילי, המופז - כולם היו מיועד לי.
- יבגני זמיאטין{ מתוך הספר "אנחנו" }
9.5