בדרכו חזרה אל ביתו הרהר יעקב ושקל, כי רק רווח יעמוד לו מן המוות: לא יהא לו כל צורך לאכול או לשתות, לא יהא עליו לשלם מיסים ואף לא יוכל לעלוב בבני האדם. ומאחר שאין האדם שוהה בקברו שנה אחת, כי אם מאות ואלפי שנים, הריהו משתכר, אם לערוך חשבון, רווח עצום ורב. החיים מביאים לאדם הפסדים. המוות, לעומתם, מצמיח אך טוב. שיקול זה יש בו אמנם מן ההיגיון. ועם זאת, הלא רע הדבר ומעליב; מה טעם בסדר מוזר זה שעלי אדמות, שחיים, הניתנים לאדם פעם אחת בלבד, חולפים עליו בלא כלום?!

- אנטון צ'כוב
{ מתוך הסיפור הקצר "כינורו של רוטשילד" }

9.8
 
  
"בין המרכאות" - כל הזכויות שמורות ©