כשקרב קיצו של יום הלימודים, היינו מחכים קצרי רוח לקול פעמונו (של שמואל שמש בית הספר). וכשצלצל, היינו פורחים מבית הספר כציפורים בהיפתח סוגר הכלוב. משל לעוף שהוא נתון בכלוב, בא חברו ועמד לו על גביו. אמר לו אשריך מה מזונותיך מצויים לך. אמר לו במזונותי אתה מסתכל ולכלאי אי אתה רואה. אל תשלח ידך אל הפעמון, שמואל, שלא יסתיים יום הלימודים. הנח לו ויימשך כנצח. הנח לנערים וישחקו בטרם חושך.

- דרור דניאל
{ מתוך הנובלה "עולם הרוחות של שמעון מאגוס", מתוך הספר "מלך הציפורים", מפי הדמות 'שמעון }

7.6
 
  
"בין המרכאות" - כל הזכויות שמורות ©