זכרונות יודעים להיות ערמומיים, לברוח כשרוצים להניח עליהם יד. כמו דגיגים קטנים, כמו סלסולי גלים ליד החוף שמדגדגים את הרגליים ומתמוססים לקצף. פעמים רבות הזכרון הוא ידיעה מופשטת של מה שהיה פעם. זכרון נערם על זכרון, צל של צל, עד שכבר אין יודעים מהו הזכרון הטהור ומהו הזיכרון של הזיכרון.

- יהודית רותם
{ מתוך הספר "אהבתי כל כך" }

9
 
  
"בין המרכאות" - כל הזכויות שמורות ©