לא ידעתי באחר הצהריים ההוא שהאדמה מחכה להפוך לקבר נוסף בתוך מספר מועט של ימים. חבל נורא שלא יכולתי לתפוס את הקליע מהאוויר ולהכניס אותו בחזרה לקנה של הרובה ולגרום לו להתברג בחזרה לתוך הקנה ולתוך בית הבליעה ולהדק את עצמו לתרמיל מחדש ולחזור להיות כאילו לא נורה מעולם וגם לא הוטען ברובה.
הלוואי שהכדור היה חוזר לקופסא שלו ביחד עם 49 אחיו ואחיותיו והקופסא הייתה מונחת בבטחה על המדף בחנות כלי הנשק, ואני בדיוק הייתי עובר ליד החנות באותו אחר צהריים גשום בפברואר ולא הייי נכנס פנימה.
הלוואי שהייתי משתוקק להמבורגר במקום לכדורים. בדיוק ליד חנות הנשק הייתי מסעדה. היו להם המבורגרים טובים מאוד, אבל אני לא הייתי רעב.

- ריצ'רד בראוטיגן
{ מתוך הספר "כדי שהרוח לא תישא זאת לכל עבר" }

8.8
 
  
"בין המרכאות" - כל הזכויות שמורות ©