על אחד מענפי התאנה הצומחת בחצר תלויה כל השנים קערית מוחלדת. אולי דייר אשר נפטר מזמן השליך אותה אי-פעם מחלון הקומה הגבוהה ובתוך נפילתה נתפסה בענפים. כאשר נכנסנו לגור כאן, כבר מכוסה חלודה היתה הקערית מבעד לחלון המטבח. ארבע, חמש שנים. גם רוחות-החורף החזקות לא הטיחוה ארצה. ובכן, בבוקר חג ראש השנה עמדתי אני ליד כיור המטבח ובמו עיני ראיתי איך נשרה הקערית מן העץ. רוח לא נשבה בה, חתול או צפור לא זיעזעו את הענפים. רק חוקים חזקים שאינני יודעת אותם הבשילו אותו רגע. המתכת התפוררה והכלי נחבט ארצה. רוצה אני לכתוב זאת כך: כל אותן השנים ראיתי אני מנוחה שלמה בדבר אשר איזו זרימה פנימית סמויה התרחשה בו כל אותן השנים.
- עמוס עוז{ מתוך הספר "מיכאל שלי", מפי הדמות 'חנה גרינבאום' }
9.6
שיתוף בפייסבוק
הוספה לדלישיוס
