תפרו לחנה הקטנה שמלת-שבת חדשה, לבנה כשלג. נעלים יפות עשו לה מעור-זאמש אמיתי. ובמטפחת יפה של משי קישטו את תלתליה כי לחנה'לה היו תלתלים בהירים. יצאה חנה אל הרחוב והנה פחמי זקן כורע תחת כובד השק השחור. והשבת היתה קרובה. קפצה חנה לעזור לפחמי לשאת את שק הפחם כי לב רגיש היה לחנה'לה הקטנה. והנה שמלתה מפוחמת וגם נעלי-הזאמש מזוהמות. פרצה חנה בבכי מר כי ילדה טובה נקיה ומסודרת תמיד היתה חנה'לה הקטנה. שמע הירח הטוב במרומים את קול בכיה ושלח קרניו לגעת בה לטובה ולהפוך כל כתם לפרח-פז וכל רבב לכוכב-זהב. כי אין בעולם צער שאי-אפשר להפכו לשמחה גדולה.

- עמוס עוז
{ מתוך הספר "מיכאל שלי", מפי הדמות 'חנה גרינבאום' }

8.8
 
  
"בין המרכאות" - כל הזכויות שמורות ©