"אולי אני טועה," הוא אמר, "אבל נדמה לי שלא. וישראל, מכל מיני סיבות, נמצאת במרכז תשומת הלב של העולם. כולם מסתכלים לכיוון ירושלים, נוצרים ומוסלמים ויהודים. ומה שהם רואים זה חבורה של קורבנות שנלחמים בציפורניים ובשיניים, במקום להנות מחלב ודבש. אני נוסע לשם בשליחות ממלכתית, כדי להסית אנשים. להזכיר להם שחובתם האלמנטרית בעולם הזה היא לא אידיאולוגית או לאומית אלא אישית: להיות שמחים." "יהרגו אותך" "אתה בא או לא?" "בשום אופן לא. שכח מזה." "כל ההוצאות עליך." איך יכולתי לסרב.

- גבי ניצן
{ מתוך הספר "באדולינה" }

8.6
 
  
"בין המרכאות" - כל הזכויות שמורות ©