אחת היתה מחשבתנו: גוף זה שבכאן, גופי, הריהו, בעצם, כבר גויה. מה קרה לי? אין אני אלא חלק קטן מהמון גדול של בשר אדם... של המון שמאחורי תיל דוקרני, שדחסהו לתוך כמה ביקתות עפר; המון שיום-יום חלק ממנו מרקיב והולך, מכיוון שחדל להיות.

- ויקטור פרנקל
{ מתוך הספר "האדם מחפש משמעות" }

9.5
 
  
"בין המרכאות" - כל הזכויות שמורות ©