היה זה כמו לחיות רגע את בבואת עצמך בתוך מראת מים שקטים. ההרגשה ששוב אינך יכול לחזור לדברים שאהבת משום שעברו עליך בינתיים דברים אחרים שאינך יכול להשתחרר מהם, היא איומה. נפרדתי קלושות ויצאתי מבלי להביט אחורנית. בחוץ היה קר, האוטובוסים חיכו דוממים, בתוכם ישבו כבר אנשים, סתמיים, ללא צורה, נמנמו, המתינו, או דיברו בלחש; אנשים שלא עזבו כלום ולא קיוו לכלום, כאילו נולדו באוטובוס.
- עפר פניגר{ מתוך הספר "העולם היה בתוכי" }
10