בסיירת היינו כאלה. היינו מהירים, חזקים ושקטים, כמו שדים. הלכנו בלילות הארוכים ברגליים חזקות. עלינו הרים והרגשנו שאנחנו יכולים להם. עשינו כל אשר לא האמינו שיכולים אנו לעשות והיינו בטוחים בכוחנו. היש הרגשה טובה לחייל מהיות שקט, עירני ומסוכן? היינו חולפים על פני ישובים, הרים, שדות, כמו צללים ולא נודע כי היינו, ונעלמנו.

- עפר פניגר
{ מתוך הספר "העולם היה בתוכי" }

8.7
 
  
"בין המרכאות" - כל הזכויות שמורות ©