אני שוחר נלהב של חופש. בעיניי חופש הוא מצב ייחודי בו אינטיליגנציה, כבוד ואושר אנושי יכולים להתפתח ולצמוח; לא מדובר בחופש הרשמי והמזוכך שמודדת, מווסתת ומעניקה המדינה, שקר נצחי אשר במציאות מייצג אך ורק את זכויות היתר שיש לאחדים, על חשבון השיעבוד של השאר; לא מדובר בחופש האינדיבידואליסטי, האגואיסטי, השפל והמזויף שמשובח על-ידי בית מדרשו של ז'אן-ז'אק רוסו וחוגים אחרים של ליברליזם בורגני, אשר לוקחים בחשבון את הזכויות המתיימרות להיות של כל בני-האדם, ושמיוצגות על-ידי המדינה שמגבילה את הזכויות של כל יחיד - רעיון שמוביל באופן בלתי-נמנע לצמצום הזכויות של היחיד לאפס. לא, אני מתכוון לסוג היחיד של חופש אשר ראוי לשם זה, חופש המורכב לחלוטין מן ההתפתחות המושלמת של הכוחות החומריים, השכליים והמוסריים שמצויים בכל אדם; חופש שאינו מכיר באף הגבלות חוץ מאלה הנקבעות על-ידי החוקים האישיים של הטבע שלנו, שאינם נחשבים בפועל הגבלות, משום שחוקים אלה אינם נאכפים על-ידי שום מחוקק חוץ מאיתנו, והם פנימיים וטבועים בנו, ויוצרים את בסיס הקיום החומרי, השכלי והמוסרי שלנו - הם אינם מגבילים אותנו, אך הם התנאים האמיתיים והמידיים של החופש שלנו.

- מיכאיל באקונין
{ מתוך החיבור "הקומונה הפריסאית ורעיון המדינה" }

9.5
 
  
"בין המרכאות" - כל הזכויות שמורות ©