חס ושלום שאנו מבקשים רעתו של אדם, אלא צרות הרבה באות על המדינה ואין ספק בעיננו שרובן באות על-ידי שאנו מוציאים רוב ימינו בדרשות ואין אנו באים לידי מעשה. ואם אין בידינו להסיע לבו של הציבור מן הדרשנים הרי אנו מבקשים להסיע את הדרשנים מן הציבור, כדי שיהא ליבו של אדם פנוי להרהר בעצמו במה שהוא מוציא ימיו ושנותיו. ואלמלא לא נתייאשנו מן הנואמים והדרשנים היינו אומרים שאף הם ירוויחו מזה, שאם יתרגלו לישב ולידום לא ירגישו בעצמם ריקנות זו שמשמימה את לבם בין נאום לנאום.

- שמואל יוסף עגנון
{ מתוך הסיפור "החוטפים" }

9.3
 
  
"בין המרכאות" - כל הזכויות שמורות ©