המשמעת וכל הכרוך בה, - הציות ושאר היחסים הקבועים על פי החוק - נעימה היא כל זמן שהיא מיוסדת לא בלבד על ההודאה ההדדית בהכרחיותה, אלא גם על ההכרה ביתרון מעלתו של המפקד בניסיון, בכושר צבאי, ואפילו בשלמות המוסרית; ואולם בזמן שהמשמעת, כפי שיארע אצלנו במקרים רבים, מיוסדת על מקריות או על עקרון הכסף, הריהי מתגלגלת תמיד מצד אחד בחשיבות מדומה, ומצד שני - בקנאה מסותרת ובהתמרמרות, וסופה שהיא נעשית לא גורם מועיל לאיחוד ההמון לחטיבה אחת שלמה, אלא משפיעה השפעה הפוכה לגמרי. איש שאינו חש את עצמו מסוגל לעורר יחס כבוד בכוחן של מעלות רוחניות, הריהו חושש באופן טבעי להתקרב אל הנתונים תחת ידו, והוא משתדל להרחיק מאצלו את הביקורת על ידי גילויים חיצוניים של חשיבות. ונתינים, משהם רואים רק את הצד החיצוני הזה, המעליב אותם, אינם רוצים להניח (ועל פי רוב לא בצדק), שיש עוד מלבד זה גם משהו אחר בעל ערך.

- לב טולסטוי
{ מתוך הספר "סיפורי סבסטופול" }

6.7
 
  
"בין המרכאות" - כל הזכויות שמורות ©