אני זוכר יום גורלי אחד כשהמאמן לקח אותי הצידה. ידעתי מה עומד לבוא. "אתה לא חייב לומר לי", אמרתי, "אני כבר לא בנבחרת, נכון?" "ובכן", אמר המאמן, "אף-פעם לא באמת היית בנבחרת. הכנת את המדים שאתה לובש מסחבות ומגבות, והקסדה שלך היא צעצוע, קסדת-חלל. אתה מופיע לאימונים, גונב את הכדור ומאלץ אותנו לרדוף אחריך כדי להחזיר אותו, או פשוט מנסה לתקל אנשים בזמנים לא מתאימים." כל מה שהוא אמר היה נכון, ובכל זאת, הרגשתי שמשהו מתבשל בראשו של המאמן. הוא רואה בי משהו, זן מסוים של כשרון גולמי שהוא יכול לגלף. אבל בדיוק אז הרגשתי את האזיקים מתהדקים.

- ג'ק הנדי
{ מתוך הספר "מחשבות עמוקות" }

9.3
 
  
"בין המרכאות" - כל הזכויות שמורות ©