האל לקח את כוחו של הר, ותפארתו של האילן,
את עוצמת מעוף הנשר, ואת הבינה של הזמן.
את חום השמש הקיצית, ואת הרוגע של הים,
את האושר של בוקר אביבי, והגורל של זרע חרדל,
את הנפש הנדיבה של הטבע, היד המנחמת של האפלה,
את הסבלנות של הנצח, העומק של צרכי המשפחה,
אחר כך עירבב היטב האל את תכונות,
וכשידע שאין עוד מה להוסיף ולמה,
שייף יצירתו, וקרא לה אבא.

- לא ידוע

9.9
 
  
"בין המרכאות" - כל הזכויות שמורות ©