שבלב זה יישרו העוז והכוח -
לשלב יצריו בתבונת תפישת המוח,
ששלל בחירותיו יפרח - מלמידות לטוהר מידות,
וניסיונות עולמו בגדר - "ישיבות" בלא "עמידות".

שנפש זו לא תדע מהו הצורך "לברוח",
מחבקת עברה בחום - תחת הכמיהה לשכוח.
שוחקת בהכרת תודה - בלי לגנוח,
מתחברת למהות האמת הפנימית - לרוות ולצמוח.

שבנשמה זו יידלק לו פנס התקווה,
שישטוף אור גאולה - קצה מנהרת האהבה,
ויבואו בקרבה שיפעת שלומות ושלווה,
וימלאו אהוביה - הקדשה והקרבה.

וקסם יופייה יתרקם כשזירת חוט השני ביד טווה,
אזי עדנת רוחה תמחה כל עכבה,
ישתלבו ביציר כפיה - "ככלי החסד השלובים",
בדמות - "חוק האור והאהבה".

- איל חזיז

5.2
 
  
"בין המרכאות" - כל הזכויות שמורות ©