כשהאהבה תשלים את מסעה,
ותעמיק שרשים אל העתיד,
שלוה בוטחת תותיר מקום,
לזיכרונות רחוקים.

הֶמְיַת הרוח,
שהניעה עַלְווֹת העצים.

צליל שיר אהבה מתגעגע,
שהיכה ברוֹך בנשמתכם.

קצף גלים בשעת דמדומים,
שלִחֵך כפות רגלים סמוכות זו לזו.

חבוק אין קץ שאיחד לבבות,
והותירכם חסרי נשימה,
מתאווים לעוד.

כשהאהבה תשלים את מסעה,
תיוותר חברות אמיצה, נטולת תנאים,
ומעבר למסך העתיד יָדֹע תדעו,
כי אהבתכם חזקה ואמתית.

- רננה רון

8.1
 
  
"בין המרכאות" - כל הזכויות שמורות ©