איך אור קורן לפתע פתאום,
ופניו של טף ממלאים בית אור,
ולמרות בכיות בימים, בלילות,
מטבענו להעניק, לצמוח ולתת,
את החיוך הקטן שלו,
אי אפשר שלא חבק.
.

- יוסף מגן

8.4
 
  
"בין המרכאות" - כל הזכויות שמורות ©