מדינה, מלחמה ושלום | ציטוטים, ציטוט, פתגמים

מעולם לא נדרשתי לבחור בין בגידה לידיד לבגידה בארצי, אולם אם אי-פעם זה יקרה לי, אני מקווה שיהיה לי העוז לבגוד בארצי.

פטריוטיזם הוא סוג של דת - הביצה ממנה נולדות המלחמות.

מעולם לא היה פטריוט שלא היה שוטה.

ככל שאני מרבה לתור בארצות זרות, כך גדלה אהבתי למולדת.

כיצד ניתן לומר שלאדם יש ארץ מולדת כאשר אין לו זכויות אף על אינץ' מרובע אחד של קרקע?

איש אינו יכול להיות פטריוט על בטן ריקה.

לתת זכות הצבעה להמונים, זה כמו לתת את ניהול הבית לידי הילדים.

המשמעת וכל הכרוך בה, - הציות ושאר היחסים הקבועים על פי החוק - נעימה היא כל זמן שהיא מיוסדת לא בלבד על ההודאה ההדדית בהכרחיותה, אלא גם על ההכרה ביתרון מעלתו של המפקד בניסיון, בכושר צבאי, ואפילו בשלמות המוסרית; ואולם בזמן שהמשמעת, כפי שיארע אצלנו במקרים רבים, מיוסדת על מקריות או על עקרון הכסף, הריהי מתגלגלת תמיד מצד אחד בחשיבות מדומה, ומצד שני - בקנאה מסותרת ובהתמרמרות, וסופה שהיא נעשית לא גורם מועיל לאיחוד ההמון לחטיבה אחת שלמה, אלא משפיעה השפעה הפוכה לגמרי. איש שאינו חש את עצמו מסוגל לעורר יחס כבוד בכוחן של מעלות רוחניות, הריהו חושש באופן טבעי להתקרב אל הנתונים תחת ידו, והוא משתדל להרחיק מאצלו את הביקורת על ידי גילויים חיצוניים של חשיבות. ונתינים, משהם רואים רק את הצד החיצוני הזה, המעליב אותם, אינם רוצים להניח (ועל פי רוב לא בצדק), שיש עוד מלבד זה גם משהו אחר בעל ערך.

ארץ ישראל אינה נקנית אלא ביסורים, וכל שחביבה ארץ ישראל עליו ומקבל עליה יסורים באהבה זוכה ורואה בבניינה.

[פועלי העלייה השנייה היהודים מתלוננים על מצבם הקשה בפני יצחק, עולה חדש. בא אחד מהם ומוכיח:] רמז אחד על יצחק ואמר, מפני מה אתם מבעיתים אותו? אמר זה שדיבר בראשונה, שמא אידיליה של ארץ ישראל אחבר בשבילו? אמר לו, דבר זה מניח אני לפייטנים ולתיירים, ואני אשאל אתכם, כלום אתם בלבד נוטלים חלק ביסורים? והלוא יש כאן בני אדם שבאו לפנינו, שאם אנו באים לספר הצרות שהיו מצויות לבוא עליהם אין אנו מספיקים. באו לארץ ציה, מקום קדחת קשה וגדודי ליסטים וחוקים קשים ומושלים רעים. בנו להם בתים, באו פקידי המלך והרסום. זרעו, באו שכניהם ושלחו בעירם בקמה. הבריחום, הלכו לצעוק לפני השלטון שהיהודים התנפלו עליהם. ואם נשתייר קצת מן התבואה לא ידעו אם יזרעו אותה לשנה הבאה או ישחדו בה את הפקידים שלא יעוותו עליהם את הדינים. ומה שהצילו מידי אדם ניטל מהם בידי שמים. והם לא נתייאשו ועמדו בכל הצרות וקיימו את היישוב בייסוריהם והפכו מדברות של ארץ ישראל לבתים ולכרמים ולשדות. וכיון שהזכיר את יסוריהם סיפר גבורתם, וכיון שסיפר הוסיפו חבריו וסיפרו והוסיפו. כך ישבו וסיפרו סיפורים של פגעים וסיפורים של גבורה, על אותם שבשפלה ועל אותם שבהרים, על אותם שבחולות ועל אותם שבבצה, על אותם שאוכלים מתבואת שדיהם ועל אותם שהארץ אוכלת אותם. קטנה היא ארצנו ומה רבו צרותיה. והואיל וסיפרו על המושבות סיפרו על מייסדיהן. ובשעה שהיו מספרים תמיהים היו על עצמם שלא הרגישו עד עכשיו בגבורתם של אלו.