מדינה, מלחמה ושלום | ציטוטים, ציטוט, פתגמים

אלה שחכמים מכדי לעסוק בפוליטיקה, נענשים בכך שהם נשלטים על ידי טפשים מהם.

מנהיגות איננה רק כיבודים וכבוד. מנהיגות בראש ובראשונה היא לקיחת אחריות.

אי אפשר להפקיד בידי קבוצה קטנה של אנשים את הכח להשפיע על כיוונה של מדינה.

המבחן האמיתי של מנהיג הוא בהשאירו אחריו בנפשם של המונהגים את השכנוע והרצון להמשיך.

מי שכוחו נובע ממקומו בהיררכיה, יעסוק בעיקר בשימור כוחו, והוא אף פעם, אבל ממש אף פעם, לא יאפשר לאנשים טובים יותר לחדור למתחם המחיה שלו.

מחיפה ועד תל אביב יש אלוהים ויש ממשלה. מתל אביב ועד קרית גת יש אלוהים ואין ממשלה. מקרית גת ועד דימונה אין אלוהים ואין ממשלה.

אנחנו עם אשר האנדרטאות שהקים לא היו אף פעם אנדרטאות נצחון. על האנדרטאות שלנו חקוקים שמות הנופלים. אצל עמים אחרים תמצאו שערי נצחון, ואילו סמלי הגבורה שלנו הם דווקא; מצדה, תל-חי וגטו ורשה - מקומות שבהם אמנם הפסדנו בקרב, אבל ניצחנו במלחמת הקיום של העם היהודי.

אם יש ניגוד לציוויליזציה, הרי זו מלחמה.

כיצד יכול אדם לשנוא ארץ, או לאהוב אותה? אני מכיר אנשים, אני מכיר עיירות, חוות, גבעות ונהרות וסלעים, אני יודעת כיצד נופל אור השמש השוקעת בסתיו על צלעותיה של אדמת חריש מסויימת בגבעות; אבל איזה טעם יש בהצבת גבולות לכל אלה, כדי לתת להם שם ולחדול מאהבתם ברגע שחדל השם להקיף אותם? מהי אהבת אדם לארצו; האם זו שנאתו את אי-ארצו? אם כן, אין היא טובה בעיני. האם זו פשוט אהבה עצמית? זו טובה בעיני, אבל אין להעלותה על נס, או להפוך אותה למקצוע... כשם שאוהב אני את החיים, כן אוהב אני את גבעותיה של נחלת אסטרה, אבל אהבה מעין זו, אין לה גבול של שנאה.

למדינות אחרות יש תרבויות של אלפי שנים. זו שלנו קיימת בקושי כמה מאות שנים, והיא אפילו לא נפלאה כל כך (משום שרוב הדברים שהם מושא גאוותנו נחטפו ממקומות אחרים), ואנחנו הולכים ומנסים להטיל את אין-התרבות הזאת על אנשים מכל רחבי הגלובוס - אנשים שנחשבים על ידי אמריקאים רבים ל-"בני-אדם סוג ב'".